תפיסה שמיעתית
התפיסה השמיעתית מוגדרת כיכולת לתת משמעות לגירויים צליליים וכהבנת העולם השמיעתי ובחירת הצלילים המשמעותיים להסתגלות. התהליך התפיסתי מתואר כיכולת לעבד, לאצור ולארגן מסרים המגיעים דרך הערוץ השמיעתי.[1]
חלקי האוזן ותהליך השמיעה
האוזן מחולקת לשלושה חלקים נפרדים: האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית.[2]
האוזן החיצונית
החלק הנראה לעין של האוזן נקרא אֲפַרכֶּסֶת. האפרכסת עשויה ברובה מסחוס. עיצוב האפרכסת מותאם לקליטת קולות ולכוונם אל תוך חלקי האוזן הפנימית, ובכך לשפר את יכולת קליטת הקול מהסביבה. אפרכסת האוזן של האדם נמצאת בתנוחה קבועה, והשרירים שמיועדים להזיז את האפרכסת מנוונים, זאת בניגוד לחלק מבעלי חיים המסוגלים להזיז את האפרכסת של אוזנם. האפרכסת מתעלת את גלי הקול לתוך תעלת השֶמַע, שבקצה נמצא עור התוף. תעלת השמע בחלקה החיצוני עשויה מסחוס, ובעומקה, כשני שלישים ממנה נמצא בתוך עצם. היא מצופה בעור דק, המשכי לעור האפרכסת. בשליש החיצוני העור מכוסה בשערות ומצויות בו בלוטות זעירות, המפרישות חומר דביק, הנקרא שעוות האוזן. תפקיד השעווה הוא לקלוט אבק ולכלוך, וכן היא מכילה חומרים המגינים על האוזן מפני זיהומים. השעווה נוצרת רק בשליש החיצוני של התעלה, ומתפנה החוצה עם צמיחת העור מכוון עור התוף כלפי חוץ. ניקוי של האוזן עם קיסמי צמר גפן עלול לדחוס את השעווה לעומק ולגרום להצטברות פקקי שעווה (צרומן), או ליובש יתר והעדר שעווה ולכן לדלקות אוזן חיצונית. בקצה התעלה העמוק נמצא עור התוף, הוא מתוח בקצה צינור השמע, ומעברו השני האוזן התיכונה.[2]
האוזן התיכונה
האוזן התיכונה היא מעין מגבר המגביר את תנודות קרום התוף ומעביר אותן לאוזן הפנימית. התנודות עוברות לאורך שלוש עצמות קטנטנות. העצם הראשונה, נקראת הפטיש, מחוברת לקרום התוף ונעה כאשר הוא רועד. כאשר הפטיש נע הוא מזיז איתו את העצם השנייה - הסַדָן, והוא בתורו מניע את העצם השלישית - הארכובה (סטאפס). התנודות עוברות דרך הארכובה אל החלון הסגלגל (Oval window) שהוא למעשה הכניסה אל האוזן הפנימית. עצמות השמע מחד, והפרש השטחים בין שטח עור התוף לשטח משטח הדריכה של הארכובה, גורמים להגברה של גל הקול ולהעברה יעילה של הקול מן האוויר לתנודות של גלי נוזל באוזן הפנימית. הגברה זו נועדה להתגבר על אובדן האנרגיה החל במעבר בין גלי קול המועברים באוויר לגלי קול המועברים בנוזל, ואלמלא הייתה קיימת היינו שומעים כאילו ראשנו מתחת לפני המים, ומדברים אלינו מחוץ למים.[2]
האוזן הפנימית
באוזן הפנימית הבנויה כשבלול, נמצא איבר השמיעה הנקרא איבר קורטי, ובו תאי עצב המתחברים ויוצרים את עצב השמיעה. התנודות של מרכיבי האוזן התיכונה מועברות אל הנוזל שמקיף את איבר קורטי, וגורמות לשינוי במטען החשמלי של תאי העצב שבתוכו. שינויים אלה מביאים לגירוי עצב השמיעה ולהעברת הגירוי אל המוח. אזורים מסוימים לאורך השבלול מופעלים על ידי צלילים שונים, כך שבאזור הסמוך לחלון הסגלגל ישנו גירוי כתוצאה מצלילים גבוהים, וקצה השבלול המרוחק מגורה על ידי צלילים נמוכים. ככל שהעוצמה חזקה יותר כן גדול יותר הגירוי המקומי של השבלול.[2]
תהליך השמיעה מורכב מהשלבים הבאים
בשלב הראשון, גלי הקול מגיעים אל עור התוף דרך תעלת השמע החיצונית.[2] בשלב השני, עצמימי השמע של האוזן התיכונה (הפטיש, הסדן והארכוף) מתנודדים וגורמים לתזוזה של בסיס הארכוף, ליד החלון הסגלגל. בשלב השלישי, תנודות בסיס הארכוף מועברות דרך החלון הסגלגל (הפרוזדורי) אל חלל השבלול הפרילימפטי. בשלב הרביעי, התנודות מגרות את האיבר הקורטי ומייצרות אותות עצביים שמגיעים אל המוח דרך עצב השמע.
לבסוף, האותות עוברים לחלקים המתאימים במוח. במוח יש ייצוג לצלילים מתדרים שונים באזורים מתאימים.
רמות התפיסה השמיעתית ושלבי ההתפתחות
הבחנה שמיעתית
שלב חשוב בתהליך התפיסה השמיעתית הוא ההבחנה השמיעתית, המוגדרת כ"יכולתו של הפרט להכיר גירויים שונים ולהבדיל ביניהם בתוך מערכת חישתית אחת". יכולת זו כוללת מתן "שם" לגירוי או לסדרת גירויים והבחנה בייחודי שבהם. הלמידה להבחין כרוכה בלמידה לצפות בשוויון ובשוני שבין פריטים על בסיס קנה -מידה בעל ערך. תהליך ההבחנה מתרחש במהירות גדולה והקולט מסוגל להסיק מסקנות הכרניות על בסיס מספר קטן מאוד של תכונות. מנגנון ההבחנה אינו ייחודי לאדם. בעלי חיים מצוידים אף הם במנגנונים מובנים לזיהוי נתונים חשובים בסביבתם. ייחודיותה של המערכת התפיסתית האנושית היא ביכולתה לבנות ייצוג סמלי ומושגי לפריט המובחן.[1]
ההבחנה השמיעתית מתרחשת בארבע רמות המתפתחות זו על גבי זו: ברמה הראשונה הגירוי מקבל ייצוג מוחשי בשעה שהילד מבחין בתכונותיו הייחודיות ויוצר דימוי המייצג אותו בזיכרון. ברמה השנייה הילד מסוגל לזהות את הגירוי כזה שהתנסה בו בצורות הופעה שונות. הרמה השלישית היא רמת ההכללה, בה הילד לומד להתנהג בשתי הזדמנויות שונות כבשוות. ברמה האחרונה, הפורמלית, ניתן שם למושג והילד יכול להשתמש בו שימוש לשוני.
רמת הזיכרון השמיעתי
הזיכרון השמיעתי מוגדר כיכולת להבחין ולשמר מידע שמיעתי כולל. במהלך התפתחותו הילד מכיר יותר ויותר דגמי צלילים ויוצר לעצמו ניסיון שמיעתי שיסייע לו להסביר ולהבין את סביבתו ביחס לגירויים דומים. פיתוח הזיכרון השמיעתי הוא תנאי בסיסי לבניית שפה. ילדים שמגלים איחור בהתפתחות הדיבור יכולים להיות בעלי שמיעה תקינה והבחנה שמיעתית טובה, אך אם הם סובלים מהפרעות בזיכרון קצר-טווח שמיעתי, יכולתם לשמר תבניות של גירויים שמיעתיים תהיה פגומה.
שלבי התפתחות בתפיסה שמיעתית
| גיל | הבחנה שמיעתית | זיכרון ורצף שמיעתי |
|---|---|---|
| 2-3 | מסוגל לזהות מילה קצרה מפורקת כמו: א – מא
·מבין מילים שנאמרו לו בלחישה |
מסוגל לחזור על רצף של 3 נקישות +++
·מסוגל לחזור על משפט בן 4 מילים בסדר הנכון ·מסוגל לדקלם דקלום קצר ·מסוגל לסדר קוביות לפי סדר צבעים שנאמר לו[3] |
| 3-4 | ·מסוגל להאזין לסיפור קצר עד 10 דקות
·מסוגל לזהות קולות של עצמים שונים ולשימם ·מרים יד בכל פעם ששומע מילה ( שנבחרה מראש ) בזמן הקראת סיפור |
·מסוגל לחזור על רצף של שלוש – ארבע מילים שנאמרו לו
·מסוגל לחזור על רצף של שלוש – ארבע ספרות ·מסוגל לבצע שתי הוראות מורכבות |
| 4-5 | ·מסוגל לזהות מילים שנאמרו בלחישה מרחוק
·מסוגל להבחין בין זוגות מילים דומות: עץ – חץ ·מסוגל לזהות מילים מתחרזות ·מסוגל להבחין בין צליל גבוה לצליל נמוך |
·מסוגל להקיף במעגל שני פריטים בדף עבודה, על פי הוראה
·מסוגל לחזור על סיפור קצר ששמע ·מסוגל לסדר רצף של ארבע תמונות לפי סיפור ששמע ·מסוגל לענות לשאלות תוכן על פי סיפור ששמע ( מי, מה, למה, מה יקרה אחר כך ) |
| 5-6 | ·מסוגל להבחין בין צלילים ומזהה מהו הכלי המנגן
·מסוגל להבחין בין זוגות הברות דומות ושונות ·מסוגל לזהות צליל פותח במילה והברה סוגרת |
·מסוגל לחזור על משפט מורכב
·מסוגל לחזור על ספרות מהסוף להתחלה ·מסוגל לבצע שלוש הוראות רצופות ·מסוגל לזכור פרטי סיפור מורכב |
ליקויי למידה ותפיסה שמיעתית
ככל שמעמיקים בהבנת רכיבי הכושר השמיעתי כך הולכת וגדלה החשיבות שמיחסים להם בתפקודים הלשוניים. הספרות המקצועית מעלה עדויות רבות לקשר גומלין מובהק בין הכשרים השמיעתיים לבין מיומנויות השפה והלמידה. הראיות שעולות מחקר ליקוי התפיסה של ילדים לקויי למידה מצביעות על כך שלאיכות התפיסה השמיעתית קשר מובהק וישיר ללמידה.[4].
זיכרון שמיעתי, סידור צלילים ברצף, תפיסת הצורה השמיעתית, עירוב צלילים וכילול חזותי-שמיעתי - עומדים בקשר ישיר עם רמת הקריאה. למבחני התפיסה השמיעתית יכולת חיזוי גבוהה באשר להצלחה האקדמית העתידית של הילד*. מבין תפקודי התפיסה הרבים שנחקרו על ידי באטר, לאיכות התפקוד במטלות התפיסה השמיעתית בלבד כושר ניבוי והשפעה משמעותית על ההצלחה בבית- הספר. כישלון בקריאה ובכתיבה תואם בדרך כלל לכישלון במבחני התפיסה השמיעתית. קשיים נוספים בתחום התפיסה השמיעתית אותרו בנושא הזיכרון השמיעתי. ילדים לקויי למידה מגלים חוסר יכולת לשמר מידע בזיכרון קצר-טווח והדבר פוגם בתהליך עיבוד המידע השמיעתי שלהם. מערכת הזיכרון של ילדים לקויי למידה מתקשה לעמוד בעומס יתר של גירויים. יש המפרשים קושי זה בפגם בטווח הזכירה של גירויים שמיעתיים ואילו אחרים מייחסים את מקור הקושי לחוסר יכולתו של הילד לקוי הלמידה לשנן חומר ששמע. היות שילדים לקויי למידה נכשלים כבר בראשית התהליך השמיעתי, הם אינם מצליחים להעפיל לשלבים הגבוהים יותר של עיבוד, אחסון ושימור המידע השמיעתי. האסטרטגיות שלהם לקיבוץ תסמיכי דלות והזיכרון לטווח ארוך שלהם אינו מאורגן כראוי. הם מתקשים לזכור סדר האותיות והצלילים במילה, דבר שגורם להם לבלבול בקריאת מילים ובהבנת משמעותן. הם עלולים; לגלות קשיים בלימוד רצפים שונים כגון: ימות השבוע, החודשים, עונות השנה, מספרים, תאריכים, אותיות האלף-בית וסדר של הוראות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך "לקות שמיעה", באתר ויקירפואה
- ליקויי למידה ושמיעה
- האם האוזן יכולה לקלוט בו זמנית שני צלילים ?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי
הערות שוליים
28442527תפיסה שמיעתית