שיט מפרשיות

שיט מפרשיות הוא הפלגה במפרשית בעזרת מפרש הגה וחרב אחת או יותר. השייט דורש שליטה במפרש על ידי מתיחה ושחרור חבלים, ואיזון הסירה על ידי שינוי מיקום ההגאי והצוות.

התפתחות המפרשית

היסטוריה

מני ימי קדם היה צורך בסירות קטנות ככלי תחבורה בין ספינות עוגנות והחופים. יחד עם הצורך בסירות דיג או סירות משא קטנות, היו סירות קטנות מבוקשות תמיד. לצ'ארלס השני מלך אנגליה הייתה סירת מפרש פרטית שניתנה לו ובה השתמש בתחרויות ובשעות הפנאי.

לקראת סוף המאה ה-19 החלו אנשים להשתמש בסירות הקטנות הללו למטרות ספורט ובילוי בשעות הפנאי, ניצול ההזדמנויות החדשות שהופיעו עקב המהפכה התעשייתית. סירות גדולות יותר יוצרו ופותחו באופן פרטי, והתפתחו עד ליאכטות של היום. היה מעבר מסוים כך ששיטת שני מפרשים (מפרש ראשי וחלוץ) נעשתה סטנדרט והועדפה על ידי מפתחי המפרשיות הראשונים.

כניסה לפלנינג ושימוש בטרפז

התפתחות שיט המפרשיות התקדמה רבות בתחילת המאה ה-20 בעזרת אופה פוקס (1898–1972), מעצב סירות אנגלי וחסיד שיט. הוא עיצב סירות רבות ועזר בפיתוח אחרות שנמצאות בשימוש גם היום, כמעט מאה שנה מאוחר יותר. הוא גם פיתח את ההתקדמות הגדולה ביותר במבנה גוף הסירה שיכלו להיכנס למצב של פלנינג, ויכלו על ידי כוח להגיע למהירויות גבוהות בהרבה ממה שהיו רגילות הסירות הקטנות באותם זמנים. בפעולה הזאת, סירה שנמצאת בפלנינג, מתרוממת מעט מעל פני המים, מקטינה את החיכוך של המים על ידי הקטנת שטח הפנים של המים הנוגעים בסירה והקטנת כמות המים שהסירה צריכה לפלס דרכם. הכוח שהסירה מקבלת דרך המפרשים מנוצלת הרבה יותר למתן מהירות לסירה ומהירות הסירה גדלה באופן ניכר.

התקדמות נוספת בשיט המפרשיות הוצגה בשנת 1930 והיא ה"טרפז". הטרפז מיועד לשימוש איש הצוות למתן יותר מנוף לאיזון הסירה, והשארת המפרשים בזווית מאוזנת למים. איש הצוות לובש חגורה מיוחדת ועומד תלוי מחוץ לסירה כאשר הוא מחובר לכבל מיוחד המחובר באזור ראש התורן. כתוצאה מכך קל הרבה יותר להחזיק את הסירה מאוזנת ולהשתלט עליה ברוחות חזקות וניתן להשתמש במלוא עוצמת המפרשים בכל זמן.

השיטה החדשנית נאסרה לשימוש, עד שהוצגה מחדש בדגם ה-505 ב-1954 וההולנדי המעופף בתחילת שנות ה-60.

התפתחויות מודרניות

בתחילת המאה ה-21, שיט המפרשיות הוא עדיין ספורט המתפתח במהירות. הוא מאבד את התדמית של ספורט יקר, מבזבז זמן ואקסקלוסיבי. זאת הודות לשיטות ולחומרי הבנייה החדשים כמו פיברגלאס ומילוי קצף מיוחד. גופי הסירות אינם זקוקים להחזקה המתמדת כמו גופי העץ, עיצובי המפרשים והגופים הרבה יותר יעילים, והסירות גם קלות מאוד, מה שמאפשר העברתן על גג המכונית ללא ציוד מיוחד. כל אלה הפכו את השיט ליותר זול והרבה יותר נגיש לקהל הרחב.

ככל שחולף הזמן הופך השיט לספורט לצעירים וגיל השייט המתחיל קטן יותר ויותר. במועדונים רבים מספר השייטים הצעירים עולה בהרבה על מספר המבוגרים העוסקים בספורט, ובמיוחד בספורט התחרותי.

השיט נעשה גם נגיש יותר לאנשים עם נכות, גם בזכות עיצובים חדשים, אך בעיקר בגלל ההבנה שלכולם מגיעה האפשרות לנסות כל אספקט של החיים. צוות השייטים הישראלים בספורט הנכים מצליחים במיוחד עם לא מעט תארים בינלאומיים ואף מדליות זהב אולימפיות מאולימפיאדת הנכים.

החיפוש אחר המהירות

כיום מוצאים מיליוני דולרים על מימון לניסיונות לשבור את שיאי המהירות במים, שכרגע מחזיק בידיו גולש הרוח פיניאן מניארד במהירות של 46 קשרים (כ-85 קמ"ש). באופן מוזר, כלי שיט מסוימים שנבנו במיוחד למהירות יכולים לנוע במהירות גבוהה יותר מאשר הרוח. אותו גולש גלש ברוח יציבה של 20 קשר אך שעון המהירות שלו הראה כפול מזה. כיצד זה אפשרי? הכול נמצא באופן הגדרת הרוח. ישנם 3 סוגים של רוחות: רוח פנים, הנוצרת עקב התנועה של הסירה קדימה. הרוח האמיתית, אותה רוח הידועה לנו והמורגשת על ידי מי שנמצא בסביבה ואינו בתנועה. והרוח המדומה שלמרות שמה היא הרוח הרלוונטית שלפיה מותחים את המפרשים והמהירות של הסירה היא פרופורציונלית אליה, הרוח המדומה היא סכום וקטורי של רוח הפנים והרוח האמיתית. בשל העובדה שסירות מפרש נעות עקב פעולת הרוח המדומה על המפרשים שלהן, זה אפשרי לנוע מהר יותר מאשר הרוח האמיתית, אך לא יותר מאשר הרוח המדומה.

סוגי סירות

סקיפ הן בדרך כלל הסירות המהירות ביותר. ל"סקיפ" גוף צר ושטוח, ומיועד להפלגה בפלנינג ברוב התנאים כאשר אנשי הצוות משתמשים בטרפז. יש להן שטח מפרשים גדול יחסית, וגם מפרש ג'יניקר או ספיניקר להפלגה בזויות הכהות. רוב הסירות הן לזוג אך ישנם גם דגמים לבודדים ולשלושה שייטים.

סוג נוסף, הוא סירות מאד חזקות ומהירות המיועדות להפלגה במסלול אולימפי. חלק מהדגמים השייכים לסוג הזה הוא ההולנדי המעופף, ה-505, וה470. כולם נכנסים לפלנינג בקלות גם בהפלגה במעלה הרוח, ומשתמשים בטרפז ובספינקר.

סירות שיוט מיועדת לנוחות, והפלגה של כל המשפחה. הן הדרך כלל גם יציבות יותר. זה מתקבל על ידיד עיצוב פחות עגול של הגוף, יותר שטח מגע עם המים, ושטח מפרשים קטן יותר. אופי ההפלגה בסירות אלו רגוע יחסית.

הקטמרן היא סירה מאד מהירה, עם תורן גבוה, 2 גופים שגם נופלים תחת ההגדרה של מפרשית, ובדרך בכלל מסופקות גם עם חרבות ניתנות לשליטה. דגם הHobie Cat השפיע רבות בתחום ופותח בארצות הברית. הטורנדו הוא הדגם האולימפי, הוא גדול יותר ומהיר יותר.

סירות תחרותיות, סירות רבות נמצאות בתחום ההגדרה הזה. דגם מסוים הוא הלייזר, בדגמיו השונים (סטנדרט, רדיאל ו-4.7). הלייזר הוא סירה ליחיד, ששילוב הפשטות, ניידות והביצועים שלו נתנו רבות להתפחות תחרויות שיט המפרשיות. רוב השייטים בארץ, בים התיכון, שטים על הלייזר או על דגם ה-420 לזוג.