פיברגלס
פיברגלס (באנגלית: Fiberglass, "זכוכית סיבית" או "סיבי זכוכית") הוא חומר העשוי מסיבים דקיקים של זכוכית. משתמשים בו לרוב בתעשיית חומרי הבידוד והטקסטיל, לייצור בדים חסיני אש ושיתוך. רווח גם השימוש בו כחומר מחזק בתעשיית הפלסטיק, שם הוא משמש לייצור חומר מרוכב מסיבי פיברגלס ושרף אפוקסי או פלסטי המכונה גם הוא "פיברגלס".
אמני זכוכית ניסו לייצר סיבים דקים כבר בימי קדם, אך רק ההתפתחויות הטכנולוגיות של המאה התשע-עשרה והעשרים אפשרו ייצור סיבים דקים דיים. בשנת 1893 הציג אדוארד דראמונד ליבי שמלה העשויה מסיבי זכוכית הדקים כסיבי משי. מה שמכונה בפינו כיום "פיברגלס" הומצא בשנת 1938 על ידי ראסל ג'יימס סלייטר מחברת אואנס-קורנינג כחומר לבידוד, ושווק תחת שם מסחרי זה.
מבנה
סיב זכוכית נוצר כאשר זכוכית מותכת (מבוססת צורן חמצני, SiO2 , בדרך כלל) מוזרקת דרך חורים בקוטר קטן דיו שיתאים לתעשיית הטקסטיל. הזכוכית שונה מפולימרים אחרים בכך שהיא "חומר אי-אורגני הנמצא במצב דומה והמשכי למצבו כנוזל, אשר הגיע, כתוצאה משינוי הפיך בצמיגותו במהלך קירור לצמיגות גבוהה עד כדי שהוא מוצק לכל צורך מעשי" (Loewenstein, K.L. The Manufacturing Technology of Continuous Glass Fibers)
תכונות
פיברגלס הוא חומר שימושי בשל יחס הנפח למשקל הגבוה שלו (צפיפות נמוכה). החיסרון בכך הוא שהוא פגיע יחסית לשחיקה כימית וללחות. חוזקו של פיברגלס נמדד לרוב על סיבים שזה עתה יוצרו, ובשל האמורפיות של הזכוכית - הוא שווה לאורך הסיב ולרוחבו.
כאשר נספגת לחות בסיבי הפיברגלס, היא מרחיבה סדקים מיקרוסקופיים ומחלישה את הסיבים. הסיב חזק יותר ועמיד יותר לשחיקה ככל שהוא דק יותר, אך מבחינה טכנית קשה יותר לייצר סיבים דקים.
פלסטיק מחוזק בפיברגלס הוא בעל חוזק מכני גבוה הרבה יותר מפלסטיק שאינו כזה, ללא תוספת משקל משמעותית. נפוץ השימוש בו לייצור חלקי מרכב של מכוניות ואף מרכבים שלמים (ראו: סוסיתא), גלשנים, מתקני משחק לילדים, תיבות דואר, ארונות חשמל ומתקנים רבים נוספים.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: זכוכית סיבית |
| ערך מילוני בוויקימילון: סיבי זכוכית |
| ערך מילוני בוויקימילון: פיברגלס |
34188000פיברגלס