תמורה (תחביר)
התמורה היא סוג של לוואי אשר צירופו לגרעין אינו יוצר סמיכות. בהגדרה פחות פורמלית, תמורה היא חלק ממשפט אשר מהווה ביטוי נרדף, או ביטוי נוסף המתאר את אותו הדבר. בניגוד ללוואי הסמיכות, אין חובת התאמה במין ובמספר בין התמורה לגרעין, לכן אחת הדרכים להבחין בין תמורה לסמיכות היא להעביר את הגרעין מצורת היחיד לצורת הרבים או להפך. כמו כן, ניתן לנצל את העובדה שיידוע של צירוף סמיכות נעשה על ידי הוספת ה"א הידיעה לסומך בלבד.
לדוגמה (החלקים המודגשים הם תמורה):
- ראש הממשלה יצחק רבין נאם אתמול בכיכר.
- הד"ר אבי כהן הצליח לרפא אותי.
- ראינו את הסרט "עבודת נמלים" בקולנוע ונהנינו מאוד.
- ברמזור יש שלושה צבעים: אדום, כתום וירוק.
סוגי תמורה
תמורה קלאסית
לתמורה הקלאסית יש שלוש תכונות:
- יחס של זהות בין התמורה לבין השם אותו היא ממירה.
- ניתן להחליף את מיקומה עם מיקום שם עצם.
- ניתן להשמיטה מבלי לפגוע במשמעות המשפט.
תמורה מבארת
תמורה נוספת היא תמורה מבארת. תמורה זו מבהירה את השם שקודם לה ומתקיים בה יחס של זהות בין השם לתמורה. לפני תמורה זו תבוא מילת הבהרה כגון: כלומר, זאת אומרת, הווה אומר וכו'. בתמורה זו מתקיימות תכונת הזהות ותכונת ההשמטה.
תמורה מפרטת
סוג נוסף של תמורה הוא תמורה כוללת (או בשמה האחר, תמורה מפרטת), כמו בדוגמה האחרונה, שלפניה בא ביטוי מכליל, לאחריו מופיעות נקודתיים ולאחריהן רשימה, שהיא בעצם מהווה את התמורה הכוללת. כמו בתמורה המבארת, גם בתמורה זו מתקיימות תכונת הזהות ותכונת ההשמטה.
תמורה מצמצמת
תמורה זו מצמצמת את השם הקודם לה על ידי הבלטה או הדגמה. לדוגמה: "המורות בבית הספר, בפרט שולה ותקווה, מצטיינות בבישול" או "אני אוהב מאכלי עדות, כמו למשל מרק עם קובה." בתמורה זו מתקיימת תכונת ההשמטה, אך שלא כמו בתמורה מפרטת, תכונת הזהות לא מתקיימת מכיוון שההמרה היא חלקית.
תמורה משייכת
תמורה זו משייכת את הגרעין לקבוצה מסוימת. לדוגמה: "יוסף כהן, עורך דין, עובד בסנגוריה הציבורית". במקרה של תמורה משייכת, מוסכם כי השם הפרטי משמש כגרעין, גם אם הוא מופיע שני. בתמורה המשייכת מתקיימת אך ורק תכונת ההשמטה.
תמורה מוחקת
בתמורה זו אין מתקיימות אף אחת מהתכונות של התמורה הקלאסית. לדוגמה: "יצחק, סליחה, אהרון היה המורה המחנך שלי בשנה שעברה". כדאי לשים לב, שהביטוי לפני התמורה הוא הסגר ולכן יופרד בשני פסיקים.
פיסוק התמורה
לפי כללי הפיסוק החדשים של האקדמיה ללשון העברית, סעיף 5, "תמורה תופרד משאר המשפט בפסיק (או בפסיקים) ... אבל אם התמורה קצרה או צמודה במהודק אל שלפניה או כאשר בא שם תפקיד ואחריו שם עצם פרטי – לא תופרד בפסיקים" .[1]
האקדמיה אינה מציינת מתי יש להשתמש בפסיק אחד ומתי בשני פסיקים. למעשה, בכל הדוגמאות שמובאות באותו סעיף אין אפילו דוגמה אחת לשימוש בפסיק אחד. אם נסתמך על ההנחיה בסעיף ב' "...שלא להרבות בפסיקים ... בייחוד במקום שמבנה המשפט ניכר ממילות המבנה...",[1] הרי שבניגוד למשפט משועבד, בתמורה ניתן להשתמש בשני פסיקים דווקא כשהיא קצרה וחסכונית במילות קישור (במקרה זה ניאלץ לעבור על הנחיית האקדמיה להימנע מפסיקים בין יחידות קצרות). בכל מקרה, נראה שבפועל המוסכמה היא להפריד את התמורה בשני פסיקים או לא להפרידה בכלל .[2] מובן שאם התמורה נמצאת בסוף המשפט אין צורך להפרידה בשני פסיקים מכיוון שהיא מופרדת כבר על ידי נקודה.
מתי איפוא נימנע מלהפריד את התמורה בפסיקים? בעקבות הנחיות האקדמיה ללשון, נוכל להסיק שיש להימנע מתמורה בת מילה אחת או שתיים. לדוגמה: הרשות המבצעת בישראל הממשלה אחראית על ניהול ענייניה של המדינה. אלא שבאופן זה מתעלמים מתפקיד התמורה בהדגשת יחידות בטקסט, במקרה שלנו נושא המשפט .[3] נראה אם כך, כי המקרה היחיד שבו נימנע מפיסוק התמורה הוא כאשר מדובר בצירוף. לדוגמה: "שלמה המלך נשא אלף נשים" או "היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר דרש להעמיד לדין את ראש השב"כ אברהם שלום". בנוסף לכך, לפי הנחיות האקדמיה, כאשר התמורה היא שם של ארגון או של יצירה, התמורה תסומן במרכאות ולכן אין צורך להפריד אותה גם בפסיקים.
כדאי לשים לב שהמילה "או", שמציינת בדרך כלל קשר של ברירה בחלק כולל, משמשת לעיתים לציון תמורה. לדוגמה: "סידהרתה גאוטמה, או בודהה, היה בנו של מלך מדינת שאקיה ששכנה באזור שהיום הוא דרום נפאל."
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "כללי הפיסוק החדשים", לשוננו לעם (טבת התשס"ב)
- ^ תמורה באתר סנונית
- ^ רונית גדיש, תחביר בטקסט ותחביר הטקסט מתוך איגרת מידע נ"ב, תשס"ו, 128-98