תל דובר
 |
תל דובר, ידוע גם כח'רבת א-דוויר, הוא אתר ארכאולוגי בצד הישראלי של נהר הירמוך, בסמוך לירדן. בשנת 1997 נערכה חפירת הצלה באתר מטעם רשות העתיקות בהנהלת אלכסנדר און במורדות התל, אזור שהוגדר כ"עיר התחתית". התגלו עשר שכבות ישוב מן ההתקופה הנאוליתית ועד ההתקופה הממלוכית.
תקופות קדומות
השרידים המוקדמים ביותר באתר שייכים לתרבות ואדי רבה, משלהי תקופת האבן. השרידים כוללים בור מוקף אבנים, כלי חרס וכלי צור. ממצאים נוספים מהתקופה הכלקוליתית נתגלו באתר. מתקופת הברונזה המאוחרת (1550-1200 לפנה"ס) נמצאו קירות של מבנה ציבורי גדול, וחרסים האופניים לאזור. בין השאר נתגלו כלים מקפריסין, צלמית של אישה האוחזת בתף מרים, וחותם גליל. בתקופת הברזל התקיים באתר יישוב ממנו נמצאו קירות של מבנים שחלקם איתנים. נמצאו גם מספר מבנים עגולים אשר שימשו כאסמי תבואה. באתר נתגלו אתרי קבורה רבים, של אנשים מכל המינים והגילאים. הקברים כללו מנחות הכוללות כלים יוקרתיים הכוללים כלי חרס, כלי ברונזה, חרב מברזל וחרפושית. את רוב כלים שנמצאו בקברים ניתן לתארך למאה ה-11 לפנה"ס (תקופת הברזל המוקדמת), אך קבר אחד אשר נבנה בשלב מאוחר יותר, מתוארך למאה ה-8 לפנה"ס (תקופת הברזל המאוחרת).
התקופה הרומית והביזנטית
בתקופה ההלניסטית התקיים במקום יישוב דל ונמצאו קירות ורצפות אשר הוקמו על מדרגות שנחצבו במדרון כמו גם מספר כלי חרס מיובאים. האתר המשיך להתקיים בתקופה הרומית וזמנו נקבע בין השנים 75 לפני הספירה ו-306 לספירה, כבר במרוצות התקופה הרומית. אוכלוסיית היישוב גדלה משמעותית והוא הפך לעיירה משגשגת. הסבר אפשרי לצמיחה הוא בריחתם של יהודים מיהודה לאחר כישלון מרד בר כוכבא. לצד מבני המגורים נבנו גם מבני ציבור ובין המכלול שנמצא היו כלים שנעשו במחרטה וכלי מדידה. לעיירה נבנתה בתוכנית ברורה, של רחוב ראשי ממנו יוצאים רחובות משניים גם נראה כי היה רחוב אחד מעין טיילת על גדות נהר הירמוך, עם כי לא נכלל בשטח החפירה. אחד הרחובות שנתגלו היה רחב ובצדדיו מבנים קטנים אשר היוו ככל הנראה חנויות. מתחם אשר נמצא במרכז שטח החפירה שימש ככל הנראה כטחנת קמח. גודלו של מתחם זה, כמו גם היעדרם של מתקנים אחרים, מעיד על כך שכלכלת העיירה התבססה על טחינת קמח. רמת שימור המבנים גבוהה, וחלקם שרדו עד לגובה של שני מטרים ויותר. חלק מהמבנים כללו קומה נוספת, כך למדו החוקרים מהמדרגות שנמצאו בהם. נראה כי העיירה הזאת חרבה ברעידת אדמה שהכתה את האזור בשנת 306. היישוב הוקם מחדש בין סוף המאה ה-4 ותחילת המאה ה-5, אך היה קטן משמעותית מהיישוב הקודם. נראה כי התושבים שיפצו את המבנים ההרוסים ועשו בהם שינויים. בתקופה הביזנטית היה התקיים היישוב בעיקר בין המאה ה-6 למאה ה-7, ונבנה בו מבנה רחב. במרכזו חצר שממדיה 20 על 10 מטר, המוקפת בחדרים. בין החדרים היו חדרים ארוכים אשר שימשו כאורוות. נמצא גם מגדל רבוע שממדיו 10 על 10 מטרים, בצידו הדרומי של במבנה. נראה כי שימש המבנה למטרה צבאית, אולי כדי לשמור על הדרך החשובה לעיר דמשק שמצפון.
התקופה המוסלמית המוקדמת והתקופה הממלוכית
בתקופת שלטון בית אומיה (סוף המאה ה-7 ועד אמצע המאה ה-8) נעשה שימוש חוזר במבנה הצבאי. היישוב שרד את רעידת האדמה שפקדה את האזור בשנת 749. בתקופת שלטון בית עבאס (עד המאה ה-11) נעשו שיפוצים רבים לבניין המרכזי. במקביל, נעשה שימוש חוזר במבנים מהתקופות הרומיות והביזנטיות. בחפירה ב-1997 לא נמצאו שרידים מהתקופה הצלבנית. בתקופה הממלוכית היה באתר יישוב דל שכלל מספר מכלאות שהשתרע על כל שטח החפירה.
לקריאה נוספת
- יהודה רפיואנו, תל דובר, חדשות ארכאולוגיות, רשות העתיקות, כרך 113, 2001, עמ 21–23
29015601תל דובר