אווריס
| מדינה |
 מצרים |
|---|---|
| קואורדינטות | 30°47′15″N 31°49′17″E / 30.787419°N 31.821367°E |
אווריס (יוונית עתיקה: Αὔαρις; מצרית קדומה: ḥw.t wr.t, חות-וערת, כלומר "העיר של רצועת המדבר"[1]) הייתה בירת החיקסוס (השושלת ה-15) במצרים (1640-1530 לפנה"ס מכוייל) מזוהה היום כמעט בוודאות עם תל א-דבע (תל הצבועים) שבצפון-מזרח דלתת הנילוס, בהצטלבות המחוזות (Nomes) ה-8, ה-14, ה-19 וה-20. העיר יושבה בין 1783 ל-1550 לפנה"ס, עד הריסתה בידי יעחמס הראשון מייסד השושלת ה-18. מאוחר יותר נקרא האתר פרעה-נפר והיה ככל הנראה חלק מהעיר רעמסס[2].
| אווריס בכתב חרטומים | |||||
|
החפירות באתר
תקופות החפירה
- 1885 החפירה הראשונה באתר בראשותו של אדוארד נוויל.
- 1941-1942 שרות העתיקות המצרי - הארכאולוג המצרי לביב חבשי מציע לראשונה את זיהוי המקום עם אוואריס.
- 1951-1954 חפירות חלקיות באתר המתרכזות בשושלת ה-12 על ידי שחאתה אדם.
- 1966-1969, 1975 - היום, חפירות נרחבות שנערכות על ידי המכון האוסטרי לארכאולוגיה בקהיר בראשות מנפרד ביטאק (עד 2009) ואירן פורסטר-מולר.
ב-2010 הצליחו לזהות בעזרת טכנולוגיית מיפוי במכ"ם את קווי המתאר של העיר, כולל רחובות, בתים, נמל, ואת זרוע הנילוס שחצה את העיר.
תיאור האתר
האתר בתל א-דבע, מכסה שטח של כ-2 קילומטרים רבועים. האתר הרוס כיום, אך החפירות הראו שבעבר הוא היה מרכז מסחר מפותח עם נמל עמוס שיכול להכיל יותר מ-300 ספינות בעונת המסחר. חפצים שנחפרו מתקופת החיקסוס זוהו כחפצי-יבוא מכל המרחב האיגאי הקדום. במקדש היו אפילו ציורי קיר בסגנון מינואי. קבר לבני-בוץ התגלה מערבית למקדש ובו נמצאו מנחות קבורה כגון חרב נחושת.
תולדות העיר
יסוד העיר ועלייתם של הכנענים
העיר נוסדה ככל הנראה בימי השושלת ה-10, בערך בשנת 2000 לפנה"ס, על גדות הזרוע המזרחית של הנילוס. החל מהשושלת ה-12 (1900 לפנה"ס לערך) התחילה להתיישב בעיר אוכלוסייה שהגרה לשם מכנען ובעלת מאפיינים של תרבות הברונזה תיכונה II A. המהגרים מכנען היו רועי צאן, חיילים, מלחים ובעלי מלאכה בשירותו של פרעה. בקברי התקופה נמצאו חמורים, שייתכן ששמשו כמנחות קבורה.[3]
בתקופת השושלת ה-13 (1770 לפנה"ס) טיפסו המהגרים מכנען בהיררכיה החברתית, וצברו עושר רב. הוקם רובע מיוחד שבו על פי השקפת החוקרים ישבו המהגרים וריכזו בידיהם את הסחר של מצרים עם המזרח[4].
באותה תקופה נבנו בעיר מקדשים במאפיינים כנעניים, ובפתחו של אחד מהם נמצא שריד גזע עץ אלון, אשר שימש ככל הנראה לצורך פולחן האשרה. ככל הנראה זוהתה האשרה עם האלה המצרית חתחור, ואילו הבעל זוהה עם האליל המצרי סת[5].
אווריס בירת החיקסוס
בתקופת החיקסוס (1650 - 1550 לפנה"ס) העיר הגיעה לשטח של 2,500 דונם ושמשה כמרכז שלטונם במזרח הדלתא. לקראת סוף התקופה נבנתה בעיר מצודה, ככל הנראה עקב ההדרדרות במצב הבטחוני, ועלייתן של השושלות ממצרים העליונה שישימו קץ לשלטונם של החיקסוס.
בעיר, פי-רעמסס, שתוקם על חורבות אווריס במאה ה-13 לפנה״ס, נתגלו פסלים מהממלכה התיכונה במצרים שהובאו מממפיס והוצע כי רעמסס השני רק הזיזם מתוך חורבות הבירה החיקסוסית שתושביה תקפו את מוף המצרית עם כיבושם את בדלתא ושדדו את הפסלים שהובאו משם לבירתם המתהווה. בארמונו של חיאן הפרעה החיקסוסי מהשושלת ה-15 נתגלה בור שבו הוטמנו 16 כפות יד ימין כרותות, לא ברור של מי הכפות (מורדים מכנען או מצרים מהדרום העוין) אך לפי מנפרד ביטק זהו לא מנהג שהיה נפוץ כפי הנראה בתרבות החיקסוסית ומקורו בנוביה לפני שאומץ במצרים של הממלכה התיכונה[6].
פרעה-נפר
לקראת סוף השושלת ה-17 (בערך שנת 1568 לפנה"ס) הטיל קאמוס, הפרעה האחרון של השושלת הזו מצור על אווריס אך לא הצליח להכניע את החיקסוס. כ-18 שנים לאחר מכן, בערך בשנת 1550 לפנה"ס כבש אחיו יעחמס הראשון את אווריס ושם קץ לשלטון החיקסוס. חלק גדול מהעיר ננטש, המצודה נהרסה, על חורבותיה קם מחנה צבאי ובסמוך לו נבנו מתקני איכסון (סילו) גדולים. מאוחר יותר נבנו באתר המחנה הצבאי שני מקדשים בסגנון מינואי, ויחד עם העיר מדרום והנמל שנבנה במפרץ הנילוס היווה האתר חלק מפרעה-נפר - הבסיס המרכזי של הצבא המצרי כלפי מזרח וכלפי האימפריה החיתית, שהיה חלק מהעיר רעמסס.
אחריתה של העיר
החל מהשושלות ה-20 - 21 החלק הדרומי של העיר רעמסס הפך להיות מקור לחומרי בניין לבירות החדשות של מצרים ואנדרטאות ופסלים רבים הועברו משם לערים אחרות. בהמשך שבו הפלחים המצרים לעבד את אדמות העיר, ומיקומה נשכח עד החפירות בראשותו של מנפרד ביטאק.
אווריס והארכאולוגיה המקראית
החל מהמאה ה-17 לפנה"ס התחילו קבוצות גדולות של מהגרים מאזור כנען להתיישב במזרח דלתת הנילוס. קבוצות אלו נקראו על ידי המצרים החיקסוס, ואווריס הייתה מרכזם. על פי הכהן וההיסטוריון המצרי מנתון היו החיקסוס אבותיהם של עם ישראל. זיהוי זה מקובל היה גם על יוסף בן מתתיהו[7], וארץ גושן זוהתה כמזרח דלתת הנילוס[8].
שלטונם של החיקסוס באזור נמשך עד המאה ה-15 לפנה"ס, אז שבר את שלטונם פרעה יעחמס הראשון ובנו אמנחותפ הראשון כבש והחריב את אווריס. על חורבותיה הוקם מחנה צבאי, ככל הנראה לצורך שליטה בתושבי האזור הכבוש. בראש התל נבנו מתקני האחסנה המזכירים את "ערי המסכנות" שבמקרא, ואווריס הפכה לחלק מהעיר רעמסס המוזכרת בסיפורי השיעבוד במצרים וכן מוזכר הנילוס (היאור) הזורם לא הרחק ממנה[9].
הקשר לתרבות המינואית
פרט לתרה וכרתים, שני האתרים היחידים, פרט לאווריס, בהם נמצאו חפצים של התרבות המינואית הם תל כברי בישראל ואללח' בטורקיה. מנפרד ביטאק שיער שהיה קשר קרוב עם שליטי אווריס, ושהבניינים המפוארים המעוטרים בציורי קיר, איפשרו למינואים לקיים פולחנים במצרים. הארכאולוג הצרפתי איב דואו הציע שהייתה קולוניה מינואית על אי בדלתא המצרית[10].
לקריאה נוספת
- Charlotte Booth, The Hyksos Period in Egypt, A Shire Egyptology book, SHIRE PUBLICATIONS LTD 2005.
קישורים חיצוניים
- רן שפירא, בצאת ההיקסוס ממצרים, באתר הארץ, 02/04/2007
- AP, מכ"ם חושף את מצרים העתיקה, באתר ynet, 21/06/2010
הערות שוליים
- ^ יוספוס פלאוויוס (יוסף בן־מתתיהו), נגד אפיון, תרגם מהמקור עם מבוא ופירושים אריה כשר, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים תשנ"ז: כרך ראשון, פירוש לספר ראשון, פרק יד, עמ' 103.
- ^ Tell el-Dabca, באנגלית
- ^ Booth, The Hyksos Period in Egypt, p. 33
- ^ late 12th Dynasty and early 13th Dynasty, באנגלית
- ^ late 12th Dynasty until the End of the Second Intermediate Period, באנגלית
- ^ Severed Hands Discovered in Ancient Egypt Palace By Owen Jarus, Live Science Contributor, August 10, 2012 09:32am ET
- ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יד.
- ^ במאי סרטי התעודה שמחה יעקובוביץ' טוען בסרטו פענוח יציאת מצרים כי בני ישראל התגוררו באווריס, בסיוע ממצאים של מנפרד ביטאק.
- ^ מבוא לספר שמות: ההיבט ההיסטורי - כניסת שמיים מערבים למצרים פרופ' מיכאל הלצר
- ^ Duhoux, Yves (2003). Des minoens en Egypte? "Keftiou" et "les îles au milieu du Grand vert". Liège: Univ. Press. ISBN 90-429-1261-8.
21496424אווריס