תחבורה בקוריאה הצפונית

דרך התחבורה הרגילה אל צפון קוריאה וממנה נעשית על ידי מטוס או רכבת דרך בייג'ינג, סין. תחבורה ישירה אל קוריאה הדרומית וממנה התאפשרה בצורה מוגבלת בין השנים 2003-2008, (לאוטובוסים תיירותיים, ולא לרכבים פרטיים). חופש התנועה בצפון קוריאה מוגבל; אזרחים אינם יכולים לנוע בחופשיות מחוץ למדינה ובתוכה.

כבישים

למערכת הכבישים במדינה פחות חשיבות מאשר למערכת הרכבות. הכבישים משמשים בדרך כלל למעבר של מרחקים קצרים. יש פער בין רמת הכבישים בפיונגיאנג ומספר ערים גדולות אחרות לבין רמת הכבישים בעיירות וכפרים. מעטות המכוניות הנוסעות בכבישים עקב הגבלה על מספר המכוניות בגלל התלות בייבוא נפט, ובכבישים בעיקר נהוג להוביל מוצרי תעשייה וחקלאות על גבי משאיות. אורכם הכולל של הכבישים במדינה מוערך בכ-24,879 ק"מ (2003), כחציים סלולים. כבישים מהירים החלו להיסלל בשנות ה-70. החשובים: פיונגיאנג-סונאן (15 ק"מ), פיונגיאנג-וונסן (189 ק"מ), פיונגיאנג-נאמפו (46 ק"מ), ופיונגיאנג-קאסונג (170 ק"מ)

רכבות

ערך מורחב – רכבות בקוריאה הצפונית

רשת הרכבות בקוריאה הצפונית מנוהלת על ידי רכבת קוריאה (בקוריאנית: 조선 민주주의 인민 공화국 철도성), הסוכנות הממשלתית אשר מחזיקה בהיתר בלעדי להפעלת רכבות בקוריאה הצפונית, כמקובל במדינה הדוגלת בכלכלה מתוכננת.

נכון לשנת 2018, בקוריאה הצפונית פרוסה רשת מסילות ברזל באורך של למעלה מ-6,000 ק״מ, כאשר רובה המכריע היא מסילה ברוחב סטנדרטי. עם זאת, כ-400 ק״מ מרשת המסילות מורכבת ממסילה צרה (762 מילימטר), אשר פרוסה במקומות שונים ברחבי המדינה.

הרכבת היא אמצעי התחבורה החשוב ביותר בקוריאה הצפונית. 80% מתנועת האנשים, ו-86% מתנועת התוצרת התעשייתית במדינה מתבצעות באמצעות מערכת הרכבות במדינה.

בנוסף, החל משנת 1973 פועלת בבירה פיונגיאנג רכבת תחתית המורכבת משני קווים שעברו מספר הרחבות. כמו כן פועלת בבירה רשת חשמליות(טראמים).

תחבורה אווירית

בקוריאה הצפונית ישנם כ-80 שדות תעופה שמישים, במחציתם מסלול נחיתה סלול. שדות התעופה מופעלים על ידי חברת התעופה הלאומית (בבעלות ממשלתית מלאה), אייר קוריו. ישנם נמלי תעופה הנשלטים על ידי צבא קוריאה הצפונית. עם סיום מלחמת קוריאה שוקמו ונבנו שדות תעופה רבים. צי המטוסים מורכב ממטוסים תוצרת רוסיה. נמל התעופה הראשי במדינה הוא נמל התעופה סונאן שבפיונגיאנג.

תחבורה ימית

נמלים

הנמלים בקוריאה הצפונית משמשת בעיקר לסחר חוץ ודיג. נמלי ים המשמשים לסחר חוץ (ייצוא וייבוא), ונתיבי שיט פנימיים המשמשים בעיקר להובלה פנימית של מוצרים וכוח עבודה.

כל נמלי הים במדינה לא קופאים במשך כל השנה. הנמלים העיקריים הם- בחוף המזרחי: צ'ונגג'ין, המהונג (הונגנאם), קימצ'אק, רג'ין, סונבונג (אונג'י לשעבר) קוסונג וונסן. בחוף המערבי: נאמפו והאג'ו. בצי הסוחר כ-200 ספינות מסוגים שונים עם נפח כולל של כמיליון טון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תחבורה בקוריאה הצפונית בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24096345תחבורה בקוריאה הצפונית