שרלוטה, נסיכת שאומבורג-ליפה
לידה |
10 בספטמבר 1864 ארמון ראטייבוריצ'ה, האימפריה האוסטרית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
16 ביולי 1946 (בגיל 81) בבנהאוזן, גרמניה בשלטון בעלות הברית | ||||||
שם מלא | שרלוטה מריה אידה הרמינה מתילדה, נסיכת שאומבורג-ליפה | ||||||
מדינה | גרמניה | ||||||
בן זוג | וילהלם השני, מלך וירטמברג | ||||||
שושלת בית ליפה | |||||||
|
שרלוטה, נסיכת שאומבורג-ליפה (בגרמנית: Charlotte, Prinzessin zu Schaumburg-Lippe; 10 בספטמבר 1864 - 16 ביולי 1946), הייתה אשתו השנייה של וילהלם השני, מלך וירטמברג.
ביוגרפיה
שרלוטה נולדה ב-10 בספטמבר 1864 בארמון ראטייבוריצ'ה שבבוהמיה, לוילהלם, נסיך שאומבורג-ליפה ולבטילדיס, נסיכת אנהלט-דסאו, בתם של פרידריך אוגוסט, נסיך אנהלט-דסאו ומריה לואיזה שרלוטה, נסיכת הסן-קאסל.
ב-8 באפריל 1886 התחתנה שרלוטה עם וילהלם, נסיך הכתר של וירטמברג, בנישואין שנועדו להעמדת יורש זכר לווילהלם, אולם לא נולדו להם ילדים. בני הזוג התגוררו בתחילה בלודוויגסבורג ובשטוטגרט, אולם לאחר מכן עברו להתגורר בפרידריכסהאפן, ובחלק מהזמן התגוררו בטירת הציד בבבנהאוזן.
בשנת 1890 נסעו וילהלם ושרלוטה לאנגליה, שם התחבבה על כולם, וכפי שאמרה עליה מרי, דוכסית יורק: "חיבבנו מאוד את שרלוטה, היא נשמה טובה וישרה, די נוצצת, ונראה שהיא מסתדרת היטב עם כל חברי בית וירטמברג".
לאחר מותו של דוד בעלה קרל הראשון, מלך וירטמברג, עלה בעלה וילהלם לשלטון בממלכת וירטמברג. וילהלם היה מלך מאוד פופולרי, והיה מכונה "האדון המלך", אולם שרלוטה לא הייתה כל כך פופולרית, והעדיפה לחיות חיים פרטיים ככל יכולתה. שרלוטה שהתעניינה באמנות ובתרבות, הייתה פעילה מאוד בחיי התרבות של הממלכה, ולעיתים קרובות הלכה לאופרה ולתיאטרון. לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, נאלץ וילהלם להתפטר מתפקידו ב-30 בנובמבר 1918, ובני הזוג התגוררו בבבנהאוזן, וקיבלו קצבה שנתית ממדינת וירטמברג.
בשנת 1921 מת בעלה וילהלם השני, מלך וירטמברג, ולאחר מכן התגוררה שרלוטה שנשאה בתואר "דוכסית וירטמברג" בבדידות עד מותה. בשנת 1944 נפגעה שרלוטה משבץ, ונאלצה להשתמש בכיסא גלגלים. ב-16 ביולי 1946 מתה שרלוטה בבבנהאוזן, ובעת מותה הייתה המלכה הגרמנית האחרונה שהייתה בחיים.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
- שרלוטה, נסיכת שאומבורג-ליפה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
31866574שרלוטה, נסיכת שאומבורג-ליפה