שריון קשקשים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שיחזור של שריון קשקשים רומאי
שריון קשקשים רומי (תקריב)

שריון קשקשים הוא שריון גוף המורכב מקשקשים (דמויי קשקשי בעלי חיים) - פיסות מתכת מוארכות, בדרך כלל בצורת מלבנים, עלים או טיפות מים, התפורות על מעיל מרופד. תפקידו של שריון הקשקשים היה להדוף פגיעות נשק קר. הקשקשים סודרו כך שכל אחד מהם כיסה את הבא אחריו, וכך החץ היה צריך לחדור מספר שכבות של קשקשים על מנת לפצוע את הלוחם. עם פיתוח שריונות מתקדמים יותר כגון שריון השרשראות ושריון הלוחות נזנח שריון זה בהדרגה וננטש לחלוטין עם המצאת הנשק החם.

שריון הקשקשים ידוע עוד מהעת העתיקה והוא השריון הראשון שנעשה בו שימוש במתכת להגנת הלוחם. לפני המצאתו השתמשו בדרך כלל במעיל מרופד מעור או מבד עבה. בגלל מחירה הגבוה של המתכת בעת העתיקה והידע הטכני הרב שנדרש לייצור שריונות מסוג זה, השתמשו בו בתחילה רק באזורים מפותחים דוגמת אשור או מצרים. עם הזמן פותחו טכנולוגיות יעילות יותר לעיבוד מתכות והשריון נפוץ בכל רחבי העולם העתיק. הסקיתים השתמשו בטכניקה זו להרכבת פיסות מתכת אף על הקסדות והמגנים.

שריון זה היה מסורבל למדי ולא גמיש במיוחד ולכן נזנח בתקופה מאוחרת יותר לטובות שריונות אחרים, דוגמת שריון השרשראות.

הפעם הראשונה ששריון קשקשים מוזכר במקרא היא בסיפור על גליית, ענק פלשתי שיצא ללחום בדוד המלך (ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק ה').

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שריון קשקשים בוויקישיתוף
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0