שפת קוינה
שפת קוֹינֶה (Koiné) הוא מושג מתחום הבלשנות המציין ניב סטנדרטי שנוצר עקב מגע ממושך בין דוברי ניבים שונים של אותה שפה ומשמש לתקשורת בין-קהילתית. במרבית המקרים מבוססת שפת הקוינה על ניב אחד דומיננטי שעבר פישוט וקלט לתוכו תופעות מניבים אחרים. כיוון שהניבים שמהם מתהווה הקוינה משתייכים לאותה שפה ומקיימים ביניהם שותפות לקסיקלית, דקדוקית ותחבירית משמעותית, תהליך היווצרותה של שפת קוינה אינו כרוך בפישוט קיצוני מעין זה המאפיין שפות קריאוליות ושפות פידג'ין.
מקור המושג
מקור המושג "קוינה" בטיפוס מסוים של היוונית העתיקה, יוונית-קוינה. הקוינה היוונית שימשה כשפת הממשל והתרבות בתקופה ההלניסטית, ומאוחר יותר, בכל חלקה המזרחי של האימפריה הרומית. את ניצניה ניתן לזהות כבר במאה ה-5 לפנה"ס, כאשר כתוצאה מעליית האימפריה האתונאית גברו המגעים בין יוונים דוברי דיאלקטים שונים. מגעים אלו הובילו להתפתחותו של ניב יווני חדש, המבוסס על היוונית האַטית, אך כולל מרכיבים דוריים, איוליים ובייחוד יוֹניים.
כבר במחצית הראשונה של המאה ה-20 החל המושג "קוינה" לשמש כמושג בלשני, אך רק בשנות השבעים נעשו לראשונה ניסיונות משמעותיים להגדירו באופן מדויק יותר ולהבהיר את היחס בין שפות קוינה לסוגים אחרים של שפות המשמשות לתקשורת בין קהילות לשוניות שונות.
מאפיינים
המאפיין הבסיסי ביותר של שפות קוינה הוא עובדת היווצרותן מתערובת של דיאלקטים. על פי רוב, שפת הקוינה מתבססת על ניב סטנדרטי אחד, שקלט לתוכו מרכיבים מן הניבים האחרים. אך לעיתים קשה להצביע על ניב אחד ששימש כמצע להיווצרות שפת הקוינה, והיא מצטיירת כתערובת דיאלקטלית.
את אופן היווצרותן של שפות קוינה נהוג להסביר באמצעות תאוריית האקומודציה של הווארד גיילס (Giles). גיילס עמד על כך שאנשים הדוברים דיאלקטים או סוציולקטים של אותה שפה נוטים לשנות את אורח דיבורם ככל שהחשיפה ללהג האחר נמשכת לאורך זמן. השינוי עשוי לבוא לידי ביטוי בהדגשה יתרה של ההבדלים בין הלהגים, אך לעיתים קרובות הוא מתבטא דווקא בטשטוש ההבדלים על ידי אימוץ אורחות הדיבור של הזולת והעדפה ניכרת לאוצר מילים ולמבנים דקדוקיים ותחביריים המשותפים לשני הלהגים. תהליך זה מכונה על ידי גיילס "אקומודציה".
בשלב הראשון של תהליך התגבשותו של קוינה מתקשרים זה עם זה דוברי להגים שונים כל אחד בשפתו, כך שצורות שונות משמשות במקביל ובאופן בלתי סדיר. בהמשך, כתוצאה מהנטייה לאקומודציה, מתרחש תהליך של הסדרה והשתוות, אשר במסגרתו נדחקים החוצה הגאים נדירים, ביטויים פנים-דיאלקטיים וצורות דקדוקיות חריגות. לבסוף מתחילות להתקבע נורמות פונולוגיות, לקסיקליות ומורפולוגיות חדשות, המבוססות על מרכיבים השאולים מן הלהגים השונים.
תהליכי השתוות מעין אלה עשויים בתנאים מסוימים לגרום להתמזגות של כמה ניבים לכלל שפה אחת. אך במקרה של שפות קוינה, מתרחשת ההשתוות רק ברמת התקשורת הבין-קהילתית, ואינה משפיעה (או משפיעה באופן חלקי בלבד) על הלהגים שמהם התהווה הקוינה.
מטבע הדברים, תהליך הקוינאיזציה כרוך תמיד בפישוט: שפת הקוינה תמיד סדירה ומצומצמת יותר מן הלהגים שמהם היא נוצרה. צורות חריגות, כפילויות מיותרות והגאים נדירים נדחקים אל מחוץ לשיח הבין-קהילתי ומוחלפים בצורות הפשוטות, המשותפות והשקופות ביותר. עם זאת, כיוון שהקוינה מבוססת על להגים שמקיימים ביניהם הבנה הדדית, אין מדובר בפישוט קיצוני מעין זה המאפיין שפות קריאוליות ושפות פידג'ין. הניבים השונים שמהם נוצר הקוינה כוללים לקסמות ומבנים דקדוקיים ותחביריים משותפים, כך שהתהוות הקוינה אינה כרוכה בסירוס קיצוני של המבנה הדקדוקי ובצמצום מרבי של אוצר המילים. לפיכך, בניגוד לשפות פידג'ין, הקוינה הוא תמיד ניב שמקיים הבנה הדדית עם הלהגים שמהם הוא מורכב.
לקריאה נוספת
- H. Guiles, "Social Psychology and Applied Linguistics: Towards an Integrated Approach" ITL Review of Applied Linguistics 35 (1977), 28-34.
- J. Siegel (ed.), Koines & Koineization: International Journal of the Sociology of Language, 99:1 (1993).
- J. Siegel, "Koines and Koineization" Language in Society, 14:3 (1985) 357-78.
- P. Trudgill, Dialects in Contact (Oxford 1986).
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: שפת קוינה |
