שפות פולינזיות
| תפוצה גאוגרפית | פולינזיה |
|---|---|
| סיווג שפה | |
| שפה אם | פרוטו-פולינזית |
| חלוקות משנה |
שפות טונגאיות שפות אמצע-פולינזיות |
| מזהים | |
| קוד גלוטולוג | poly1242 |
| מפת תפוצה | |
 | |
| שפות אמצע-פסיפיות: בירוק זית: שפות פולינזיות. | |
השפות הפולינזיות הן משפחת שפות, חלק מן הענף האוקיאני של משפחת השפות האוסטרונזית. ישנן 38 שפות פולינזיות, המייצגות 7% מ-522 השפות האוקיאניות, ו-3% מן השפות האוסטרונזית.[1] בעוד שמחציתם מדוברת באזור הגאוגרפי הקרוי פולינזיה (המשולש הפולינזי), החצי השני - המכונה שפות אמצע-פולינזיות - מדובר דווקא בחלקים אחרים של האוקיינוס השקט: ממיקרונזיה ועד לאטולים הפזורים בפפואה גינאה החדשה, באיי שלמה ובוונואטו. השפות הפולינזיות הבולטות ביותר, לפי מספר הדוברים, הן סמואית, טונגאית, טהיטית, מאורית והוואית.
אבותיהם של הפולינזים המודרניים היו נווטי לפיטה, אשר התיישבו באזור טונגה וסמואה לפני כ-3,000 שנה. בלשנים וארכאולוגים מעריכים כי אוכלוסייה ראשונית זו עברה התפתחות משותפת במשך כ-1,000 שנים, מה שהוליד את הפרוטו-פולינזית, האב הקדמון הלשוני של כלל השפות הפולינזיות המודרניות. לאחר אותה תקופה של פיתוח משותף, החברה הפרוטו-פולינזית התפצלה למספר אוכלוסיות צאצאות, כאשר נווטים פולינזים התפזרו ברחבי ארכיפלגים שונים ברחבי האוקיינוס השקט - חלקם הפליגו מערבה לאזורים אשר היו מיושבים כבר, בעוד אחרים ניווטו מזרחה והתיישבו בטריטוריות חדשות (איי החברה, איי מרקיז, הוואי, ניו זילנד, אי הפסחא וכו').
עד היום, השפות הפולינזיות מראות דמיון לשוני רב, במיוחד באוצר המילים שלהן. בין המילים שבהן ישנו דמיון רב ניתן למנות מילים חשובות מבחינה תרבותית כגון טאבו, אריקי, מוטו, פנואה, קאווה וטאפה וכן *סוואיקי (מילה משוחזרת), המולדת המיתולוגית של חלק מהתרבויות.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Harald Hammarström, Robert Forkel, Martin Haspelmath, "Polynesian languages", Glottolog 3.0, Jena, Germany: Max Planck Institute for the Science of Human History, 2017
- ^ Te Rangi Hīroa, Vikings of the Sunrise, 1964, עמ' 69, מסת"ב 0-313-24522-3
39086562שפות פולינזיות