שעריים
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | רחובות |
| תאריך ייסוד | 1909 |
| שכונות נוספות ברחובות | |
שעריים היא שכונה של עולי תימן בדרום העיר רחובות. זוהי הראשונה מבין השכונות שנוסדו ליד המושבות עבור פועלים חקלאים תימנים, והגדולה שבהן.
היסטוריה
השכונה הוקמה בשנת 1909 בידי עולים מתימן. הם נקלטו בעבודה מיד, אך עד הקמת שעריים גרמו להם תנאי מגוריהם סבל רב. תחילה שוכנו 7 משפחות בבית הוועד, והיתר במחסנים ובאורוות של האיכרים, אולם עם בוא הקיץ לא היו מקומות אלה ראויים, והם הקימו לעצמם כ-15 סוכות אקליפטוס במרכז המושבה.
מצוקת התימנים נגעה לליבו של אפרים זקס, מהאיכרים הנאורים והאמידים במושבה, והוא נעשה להם אב וגואל. באותה שנה קנה אפרים זקס חלקת אדמה בת 55 דונם, שהייתה שייכת ליעקב ברוידה, ונמסרה לוועד המושבה. החלקה ניתנה לתימנים, דונם למשפחה, במחיר נמוך ובתשלום לשיעורין. נוסף על כך ערב להם בקבלת הלוואות לבניין בתיהם, ואף הלווה להם מכיסו.[1]
ביום ו' בתשרי תר"ע (1909) הונחה אבן הפינה לבתים הראשונים בשכונת שעריים. תחילה נבנו על ידי התימנים עצמם שלושה בתים דו-משפחתיים, מבני חומר (טיט, בוץ). בהמשך נבנו שלושה בתים מאבני כורכר, כבתי המושבה. בהשפעת הרב קוק נרכשה חלקה נוספת שניתנה לתימנים - אדמת כרם "שומרי תורה" של יעקב ברוידה. בסיוע קק"ל נבנו בשכונה צריפים. בשנת 1912 הצטרפה עוד קבוצה של 100 עולים משרעב בראשות הרב יוסף משולם.[2]
גם במהלך השנים שלאחר 1912, כולל בזמן מלחמת העולם הראשונה ואחריה, הגיעו קבוצות של עולים מתימן. נרכשו חלקות אדמה נוספות, והוקמו עליהם עשרות צריפים ובתים, חלקם על ידי קק"ל וחלקם על ידי התימנים עצמם. כך נוצרה בשעריים את השכונה הגדולה ביותר של עולי תימן בישראל.
בתיה הראשונים של השכונה נבנו ברחובות קפרא, שבזי והרב משולם. במהלך השנים גדלה השכונה ונוספו בה רחובות ובתים. רוב הצריפים ובתי ה"דבש" (אבני כורכר) פינו מקומם לבתי לבנים. בשכונה בתי כנסת רבים, רובם קטנים ומשפחתיים, אם כי בעשורים האחרונים נבנו גם כמה בתי כנסת ציבוריים גדולים, ביניהם בולטים בית הכנסת הבוכרי, בית הכנסת "יד לשבים", בית הכנסת "קול יהודה" ובית הכנסת "משכן יוסף" ברחוב הרצל בלב השכונה. בחצרות הבתים גדלים עצי פרי וכן צמחי תבלין ובושם המקובלים על בני העדה התימנית. עם תנופת הפיתוח הולך ומשתנה גם אופיה של השכונה ורבים מבתיה הקטנים מפנים את מקומם לבתי דירות.
השכונה מחולקת לשני חלקים - החלק הוותיק, מצדו המזרחי של רחוב הרצל, והחלק החדש יותר, מצדו המערבי. במרכזו של החלק הישן עומדת גבעה הנקראת "גבעת התשעה" שבפסגתה מגדל מים, סביבו נטוע גן נאה, גן נוסף נמצא במורד הגבעה, ידוע כגן ההרפתקאות, בו ישנם מתקני משחק עשויים עץ. בין שני הגנים מחבר גרם מדרגות. במורד הגבעה הפונה לרחוב הרצל שוכן המרכז הקהילתי "תקוותנו" המקיים פעילות לנוער, חוגים ואירועים.
על פי הסבר אחד, שמה של השכונה ניתן לה מתוך פיוטו המוכר של יהוסף בן ישראל (אשאל א-להי יגאלה שבויים): "נראה בני ציון שהם קרויים עם בבליים, יבנה וציפורי ושעריים וירושלמיים". הסבר אחר הוא כי השם "שעריים" ניתן לשכונה משום שבעבר סברו ש"דוראן" (השם הערבי של רחובות) היא "שעריים" - עיר בנחלת שבט יהודה (יהושע ט"ו, ל"ו). הואיל והמושבה כבר נקראה "רחובות", ניתן השם לבתה הבכורה, לשכונת התימנים. מאפיינים מיוחדים: ישנו בית העשוי בוץ באזור, ישנו מדרחוב המרוצף בצורת השרשראות שהתימניות נהגו לענוד, בשכונה בתי כנסת רבים, בחצרות הבתים גדלים עצי פרי וכן צמחי תבלין ובושם המקובלים על בני העדה התימנית.
כתוצאה התפתחותה של רחובות, החל מ-1922 נכללה שעריים בתחום השיפוט של רחובות, אם כי הסיפוח למושבה בוצע רשמית רק ב-1944.
ראו גם
לקריאה נוספת
- דני בר-מעוז, מגולת תימן לח'רבת דוראן: התיישבות עולי תימן ברחובות 1908-1948, הוצאת אעלה בתמר, 2003.
הערות שוליים
- ^ תולדות רחובות, באתר .rehovot.muni.il
- ^ סיפורה של שעריים, באתר rehovot-archive.org.il
24509316שעריים