שמואל טריגנו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמואל טריגנו
Shmuel Trigano
Shmuel Trigano par Claude Truong-Ngoc avril 2013.jpg
לידה 1948 (גיל: 76 בערך)
תחומי עניין סוציולוגיה של הדת
מדינה צרפת

שמואל טריגנוצרפתית: Shmuel Trigano, נולד ב-1948 בבלידה, אלג'יריה) הוא סוציולוג ופילוסוף יהודי צרפתי, יליד אלג'יריה, פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה של הדת, סוציולוגיה של הדעת ושל הפוליטיקה באוניברסיטת ננטר. הוא חוקר את חידת המודרניות ואת מהות היהדות ביחס למימד הפוליטי של העולם. טריגנו כיהן שנים רבות כיושב ראש האגודה "מצפה העולם היהודי" (Observatoire du monde juif) בפריז אותה הקים בשנת 2001.

ביוגרפיה

שמואל טריגנו נולד בבלידה, באלג'ריה במשפחה יהודית. הוא היגר לצרפת בגיל 14, בשנת 1962 והתיישב בפריז. טריגנו למד לימודים קלאסיים (לטינית, יוונית ופילוסופיה) בתיכון ע"ש ביפון בפריז. מלחמת ששת הימים והשלכותיה ריתקו אותו והוא הרגיש רתיעה מתנועת הסטודנטים בצרפת משנת 1968. בשנת 1969 נסע לישראל וסיים בשנת 1973 תואר ראשון במדעי המדינה, יחסים בינלאומיים ופילוסופיה יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשובו לצרפת היה בשנת 1974 למזכיר הקבוצה הציונית הסוציאליסטית "חוג ברנאר לזר" בפריז.

טריגנו סיים גם תואר מ.א. במדעי המדינה באוניברסיטת פריז 2 ובשנת 1984 סיים עבודת דוקטורט בסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת פריז-ננטר, תחת הכותרת "ההתפתחות הדתית של המודרנה הפוליטית ביהדות". הוסמך בהדרכת דוקטורנטים.

טריגנו כיהן כמנהל המכללה ללימודים יהודים של כל ישראל חברים שהוא ייסד בשנת 1986 ומנהל את המגזין האירופי ללימודים ותרבות יהודיים "פרדס" שהקים יחד עם מורתו, אני קריגל. הוא היה פרופסור אורח מטעם קרן תקווה בהלכה ומחשבה יהודית, בפקולטה למשפטים בנימין קרדוזו, ניו יורק 2009, חוקר בכיר מטעם קרן טמפלטון במכון הרצל, ירושלים, בתוכנית פילוסופיה של התנ"ך, והתלמוד, 2012-2013 ו-2015-2017, הקתדרה האירופית ללימודים ספרדיים על שם אליה בן-אמוזג, ליבורנו, איטליה, 2002.

שמואל טריגנו פיתח שיטה המקשרת בין חקר המחשבה היהודית ושל העולם היהודי למטאפיזיקה, לפילוסופיה הפוליטית ולמדעי החברה. מהשילוב הזה בין מחקר ספקולטיבי ואקדמאי הגיע לתובנות מקוריות. בלב עבודתו נמצאים אתגר המודרנה היהודית והנוכחות של המחשבה היהודית.  

שמואל טריגנו יסד וערך שני כתבי עת:

הוא יסד ניהל שלושה מכוני מחקר:

  • המכללה ללימודי היהדות של כל ישראל חברים" בפאריס (Collège des Etudes Juives de l’Alliance Israélite Universelle) (1986-2013), מכללה הפתוחה למבוגרים המעוניינים בדו-שיח בין היהדות לבין מחשבת ימינו: http://www.aiu.org/PDF/Prog_2012.pdf
  • המכון לחקר האנטישמיות החדשה Observatoire du Monde Juif (שנים 2001-2011): http://obs.monde.juif.free.fr/
  • האוניברסיטה העממית ליהדות Université Populaire du Judaïsme  (2013-היום), אשר מציעה גישה לכל מקצעות היהדות אשר שמה את הדגש על המשמעות. יותר מ-2000 נרשמים בעולם: http://www.unipopu.org/, http://universitedujudaisme.akadem.org

יסד ומנהל את דיאלוגיה, עמותה ישראלית שכוונתה לגשר בין המחשבה היהודית הצרפתית לבין השיח האינטלקטואלי הישראלי, (2017-היום): http://dialogia.co.il/

תחומי מחקריו וספריו

טריגנו עסק בניסיון לבניית תאוריה גלובלית על היהדות, חקר את היצירתיות שבמחשבה היהודית, את האפיסטמולוגיה של מדעי היהדות, את הפילוסופיה והסוציולוגיה הפוליטית של היהדות. כמו כן עבד על בניית תאוריה של הסמכות ביהדות, חקר את המורופולוגיה של ההיסטוריה, החברה והתרבות היהודית, את האתוס של שלושה הזרמים המבניים של היהדות. התעניין בתאולוגיה, במחשבה התנ"כית, בפיתוח פרשנות יהודית חדשה, במודרנה והפוסט-מודרניזם היהודיים עם דגש על האמנציפציה היהודית והמודל הצרפתי, השקיע בניתוח אסטרטגי גלובלי של מצב העולם היהודי.

בשנת 1977 פרסם את הספר Le récit de la disparue (סיפור הנעלמת) ואחר כך La nouvelle question juive (השאלה היהודית החדשה) שבהם הציע לבחון מחדש את הזהות והערכים היהודים.[1].

בין היתר, התעניין טריגנו במיוחד בחידת המודרניות הפוליטית ובבחינת האפשרות והאקטואליות של הקיום היהודי בעולם בן זמננו. בספריו - Le Récit de la disparue,La demeure oubliée, genèse religieuse du politique Philosophie de la Loi, l'origine de la politique dans la Tora ו- La séparation d'amour, une éthique d'alliance ערך בעזרת השיטה ההרמנויטית ניתוח אנתרופולוגי של היהדות.[2]. חלק מהגותו מוקדש למהות הפוליטיקה ולמהות הדמוקרטיה וכן למבחן הדמוקרטיה ביחס ליהודים. הוא מותח בקורת על יישום הפוסט-מודרניזם ותורת זכויות האדם בהתמודדות עם זהויות קיבוציות ועם הטרנסצדנטלי. טריגנו מתמקד בהגותו באלוקות כבסיס למחשבה ולחברה היהודית. לדעתו ניתן לתקן את הטעויות של האמנציפציה ושל הציונות רק על ידי אימוץ הממד הדתי של הטרנסצנדנטיות המאפיין את העם היהודי.

טריגנו מצפה שהמסר של היהדות לעולם לא יהיה מסר של קרבנות אלא מסר חיובי ומעשיר. הוא הביע דאגה רבה בנוגע לעליית האנטישמיות בעלת הפן "האנטי-ציוני" באירופה בכלל ובצרפת בפרט והוא מאוכזב ובקורתי כלפי תגובות הממשלות לתופעה זו. הוא תקף גם את הגישה העוינת האנכרוניסטית מזווית אתאיסטית, נאו-פגנית או נוצרית, על המונותאיזם היהודי ועל ספרי התנ"ך, המוצגים כעדות ל"ברבריות" כביכול של העם היהודי לדורותיו.

בספרו "גבולות אושוויץ, נזקי חובת הזיכרון" מבקר טריגנו את החברה האירופית המערבית המצפה לדבריו מיהודים למלא תפקיד של קרבנות, שהוא ההכרה היחידה שלדבריו היא העניקה להם כקולקטיב.[2][3]

בשנים 1993-1992 ערך טריגנו עם 60 מחברים סדרת 4 כרכים על "החברה היהודית לאורך ההיסטוריה" שבה שאף להדגים את ההתמדה, האחדות וההמשכיות של העם היהודי לאורך שלושת אלפים שנה. בשנת 2003 השתתף יחד עם הנוצרי גרגורי באום והמוסלמי סלאח סטטיה בכתיבת הספר "המונותאיזם" שהופיע תחת עריכתו של נעים קטן בקנדה.

טריגנו נמנה עם מבקרי תהליך אוסלו ובו בזמן נאבק רבות נגד הדה-לגיטימיזציה של מדינת ישראל ושל העם היהודי.

פרסים

  • 1993 - פרס לחינוך יהודי אדמונד טנוג'י
  • 2011 -פרס ברנהים למדעים של קרן יהדות צרפת
  • 2013 -"פרס החוצפנים" של העיתון "לה פיגרו" לכבוד פרסום הספר האידאולוגיה הדומיננטית החדשה: הפוסט-מודרניזם.

ספרים

  •      Le Récit de la Disparue, essai sur l'identité juive (מדרש הנעלמת, מסה על הזהות היהודית) ; Gallimard Les Essais 1977, ו-Folio-Gallimard, 2001
  •    La Nouvelle Question Juive  (השאלה היהודית החדשה); Gallimard Idées 1982, ו-Folio-Gallimard, 2002
  •    La République et les Juifs (הרפובליקה והיהודים)  ; Les Presses d'aujourd'hui 1982
  •      La Demeure oubliée, genèse religieuse du politique (המשכן הנטוש, ההתפתחות הדתית של הפוליטיקה) ; Lieu Commun 1984, ו-Tel- Gallimard 1994, תרגום לאיטלקית Alle radici della modernità, (ב-ECIG, 1999)
  •       Philosophie de la Loi, l'origine de la politique dans la Tora (פילוסופיה של החוק, מקור הפוליטיקה בתורה)  ; Le Cerf 1991, תרגום לאנגלית על ידי גילה וולקר (Gila Walker) Philosophy of the Law. The Political in the Torah, (ב-Shalem Press)
  •      Un exil sans retour? Lettres à un Juif égaré (גלות ללא שיבה? מכתבים אל יהודי נבוך); Stock 1996
  •       La Séparation d'amour, une éthique d’alliance (הפרדות מתוך אהבה, אתיקה של ברית); Arléa, 1998
  •     L’Idéal démocratique à l'épreuve de la Shoa (האידיאל הדמוקרטי במבחן השואה ); Odile Jacob ed. Paris 1999, תרגום לאנגלית על ידי גילה וולקר (Gila Walker), The Democratic Ideal, The Unthought in Political Modernity, (ב-SUNY Press, 2009). תרגום לעברית על ידי אבנר להב (Avner Lahav), האידיאל הדמוקרטי במבחן השואה, (Ben Gurion Institute), (Ben Gurion University of the Negev), 2009.
  •   Le Monothéïsme est un humanisme  (המונותאיזם כהומניזם) ; Odile Jacob ed. 2000
  •   Le Temps de l’exil (זמניות הגלות) ; Manuels-Payot, 2001, Rivages poche/Petite Bibliothèque, 2005, תרגום לאיטלקית, Il tempo dell’esilio, (ב-Giuntina, 2010)
  •    ?Qu’est-ce que la religion (מהי הדת?); Flammarion, 2001
  •    La memoria del popolo scomparso (זכארון העם הנשכח), Salomone Belforte & Co, 2003
  •   L’Ébranlement d’Israel. Philosophie de l’histoire juive (הזיעזוע של ישראל, פילוסופיה של ההיסטוריה יהודית); (ב-Le Seuil, 2002), תרגום לאיטלקית Il Terremoto di Israele, (ב-Giuda Judaica, 2007).
  •    L’E(xc)lu, entre Juifs et chrétiens  (המודר הנבחר, בין יהודים לנוצרים); Denoël, 2003
  •    La Démission de la République, Juifs et musulmans en France (וויתור הרפובליקה, יהודים ומוסלמים בצרפת) ; P.U.F., 2003
  •    Les  Frontières d’Auschwitz. Les ravages du devoir de mémoire, (גבולות אושוויץ, הנזקים של חובת הזיכרון), Hachette-Livre de Poche, 2005, תרגום לעברית על ידי אבנר להב (Resling, 2016)
  •  L’Avenir des Juifs de France (עתידה של יהדות צרפת), Grasset, 2006
  •     Le Judaïsme et l’ésprit du monde, (היהדות ורוח העולם), Grasset, 2011.
  •    La Nouvelle idéologie dominante, (האידאולוגיה הדומיננטית החדשה: הפוסט-מודרניזם), Editions Hermann, 2012.
  •    Le peuple juif, sociologie et philosophie politiques (העם היהודי, סוציולוגיה ופילוסופיה פוליטית), François Bourin ed. 2013.
  •      L'Hébreu, une philosophie, (עברית כפילוסופיה), Hermann-Philosophie, 2014
  •     Quinze ans de solitude. Juifs de France : 2000-2015, (חמש עשרה שנה של בדידות, יהודי צרפת 2000-2015) Berg International, 2015
  •      Le Nouvel état juif, (המדינה היהודית החדשה ), Berg International, 2015 

עריכת ספרים קולקטיביים

  •    Le second Israël (ישראל השנייה)  ; Les Temps Modernes, n° 394 bis, Mai 1979
  •    Penser Auschwitz (להגות את אושוויץ) ; Pardès n°9-10, 1989
  •   La société juive a travers l'histoire (החברה היהודית לאורך ההיסטוריה)  ; (ב-Fayard, 1992-1993), 4 כרכים:
    • La fabrique du peuple (מפעל העם)
    • Les liens de l’alliance (קשרי הברית)
    • Le passage d’Israël (מעבר ישראל)
    •  Le peuple monde (עם-עולם)
  •   L'école de pensée juive de Paris (אסכולת המחשבה הפאריזאית)  ; (ב-Pardès 23, 1997)   L’exclusion des Juifs des pays arabes (הדרת יהודי ארצות ערב)  ; (ב-Pardès 33, 2003)
  •      La Cité biblique (הקיריה התנכית), Pardès, 40,2006
  •  Le monde sépharade (העולם הספרדי), בשני כרכים Editions du Seuil (2007
    •  L’Histoire (היסטוריה)
    • La Civilisation (תרבות)
  •   Noirs et Juifs, mythes et réalités (שחורים ויהודים, מיתוס ומציאות), Pardès (42/2007)
  •    La civilisation du judaïsme (הציוויליזציה של היהדות), L’Eclat, 2012.
  •  La mémoire sépharade (הזיכרון הספרדי)  (בשיתוף עם הלן טריגנו) ; In Press, 2000
  • סוף היהדות בארצות האיסלאם, הוצאת כרמל בשיתוף עמותת דיאלוגיה, 2018.

לקריאה נוספת

  • מסת"ב 978900427962-9 Hava Tirosh-Samuelson and Aaron W. Hughes, Jewish Philosophy for the Twenty First Century, Personal reflections brill: Shmuel Trigano, "In search of eternal Israel: back to an intellectual Journey
  • Jonathan Judaken Jean-Paul Sartre and the Jewish Question:Anti-antisemitism and the Politics of the French Intellectual,University of Nebraska Press 2006,

קישורים חיצוניים

בספר 1984 Victor Malka Aujourd'hui, être juif, Le Cerf

art. by Pierrine Simon-Nahum

Michel Lévy Débat au tour du livre de Daniel Lindenberg Le rappel à l'ordre, Cercle Bernard Lazare

הערות שוליים

  1. ^ Jonathan Judaken 2006 הערה 126 עמוד 364
  2. ^ 2.0 2.1 2008 P.Simon-Nahum
  3. ^ אתר למנויים בלבד קרולינה לנדסמן, "גבולות אושוויץ" סובל ממנת יתר של אנטישמיות, באתר הארץ, 20 בינואר 2017
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0