שלמה ברנר
ערך זה עוסק בטייס ישראלי. אם התכוונתם לפרופסור לגאוגרפיה, ראו | שלמה ברנר במדי טייס של חברת סבנה | |
| שלמה ברנר במדי טייס של חברת סבנה | |
| לידה |
26 באפריל 1911 קוליקוב, פולין (כיום אוקראינה) |
|---|---|
| נהרג |
24 בדצמבר 1947 (בגיל 36) קונגו הבלגית |
| תאריך עלייה | 1923 |
| השתייכות |
 ההגנה |
| תקופת הפעילות | 1942–1947 (כ־5 שנים) |
| דרגה | סגן (אוויר) סגן |
| תפקידים בשירות | |
| טייס בשרות ההגנה בחברת סבנה | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
|
הכוכב השחור של בנין לגיון הכבוד (אביר) לגיון הכבוד אות ההגנהאות ההגנה  עיטור לוחמי המדינה | |
שלמה ברנר (26 באפריל 1911 - 24 בדצמבר 1947) היה טייס ישראלי, ממשתתפי קורס הטיס הראשון של ארגון ההגנה. בעת שירותו בקונגו הבלגית במהלך מלחמת העולם השנייה מטוסו התרסק והוא נהרג. 32 שנה מאוחר יותר הועלו עצמותיו ארצה והובאו לקבורה בטקס צבאי.
קורות חייו
שלמה ברנר נולד ב-26 באפריל 1911 בעיר קוליקוב, פולין (כיום אוקראינה) לחנה ולאלכסנדר ברנר. בהיותו בן 4 מת אביו, ושנתיים מאוחר יותר מתה אמו ממחלת הכולירה, ויחד עם שלוש אחיותיו הבוגרות הוא הועבר לחווה חקלאית שבה שוכנו יתומי הפרעות בפולין ובאוקראינה. בשנת 1923 הועלו שלמה ושתיים מאחיותיו לישראל על ידי מנהל החווה, ישראל בלקינד, יחד עם עשרות יתומים נוספים (אחותו הגדולה עלתה שנה קודם לכן). בארץ הם שוכנו בכפר ילדים בגבעת המורה שבעמק יזרעאל.[1] בנעוריו החל שלמה ללמוד בבית הספר המקצועי שליד הטכניון בחיפה, והיה בין בוגרי המחזור הראשון. עם סיום לימודיו התגייס לארגון ההגנה. בשנת 1936 היה חלק ממשלחת של חברי הארגון שיצאה לפולין במסווה של אופנועני ארגון "הפועל" כדי להביא לישראל בחורות יהודיות באמצעות נישואים פיקטיביים.
הכשרתו ושנותיו כטייס
כנער הצטרף שלמה לקלוב התעופה הארצישראלי בחיפה והוכשר להיות טייס דאונים. יחד עם חבריו לקלוב התעופה הוא נשלח לקורס הטיס של חברת "אווירון" וקיבל רישיון טיס במטוסי בוכנה. בשנת 1940 שבר את שיא הדאייה בארץ – תשע שעות וחצי ללא הפסקה.[2]
בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הצטרף ברנר לחברת התעופה הבלגית "סבנה". היה זה בעקבות פניה של הקונסוליה הבלגית אל הוועד הלאומי בירושלים, לגיוס טייסים וטכנאי מטוסים לשירות ממשלת בלגיה בקונגו הבלגית (כיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו) וממשלת צרפת החופשית. מוסדות ארגון ההגנה, שראו בכך הזדמנות טובה לאימון אנשיהם במטוסים מתקדמים יותר מאלה שעמדו לרשותם, בחרו שניים מתוך חמשת חברי הארגון שהתנדבו למשימה: משה הדס ושלמה ברנר, שניהם חברי קלוב התעופה. בתום תקופת אימונים ב"סבנה" מונה ברנר לטייס משנה ולמכונאי מן המניין. הדס וברנר הוחתמו לתקופה של שלוש שנים והטיסו מטוסי נוסעים בטיסות סדירות ברחבי אפריקה. במהלך שירותו ברנר היה פעיל בקרב הקהילה היהודית המקומית ומילא משימות שונות על פי הוראות הוועד הלאומי.
באוקטובר 1945 ניצל ברנר מהתרסקות מטוסו, כאשר בשל תקלה נאלץ לנחות נחיתת גחון בלב הג'ונגל בקונגו הבלגית. לאחר נחיתת האונס הוא תיקן את התקלה במטוסו, הכשיר מסלול המראה ארעי והצליח להמריא. המסלול המאולתר הוכשר מאוחר יותר כמסלול קבע, ונקרא על שמו – "ברנרוויל". בקיץ 1946, עם תום החוזה שלו בחברת "סבנה", הוחלט ב"הגנה" כי ברנר ימשיך לשרת תקופה נוספת באפריקה. כשנה לאחר מכן, אחרי ששמע על קבלת תוכנית החלוקה, החליט לחזור לישראל ולהצטרף לחיל האוויר הישראלי כטייס.
במהלך שירותו בקונגו הבלגית קיבל ברנר את עיטור "הכוכב השחור של בנין" ועיטור לגיון הכבוד הצרפתי.[3]
מותו והבאתו לקבורה בישראל
ב-24 בדצמבר 1947, בטרם ישוב לארץ, יצא ברנר לטיסתו האחרונה, ממיטוואבה (Mitwaba) למאנונו (Manono) שבקונגו הבלגית. תקלה במנוע מטוס ה"לוקהיד" המיושן הביאה להתרסקותו, וברנר וארבעה אנשים נוספים שהיו על המטוס נספו.[4] המקומיים סברו בתחילה שברנר היה נוצרי, והביאו אותו לקבורה בבית קברות נוצרי במיטוואבה. עם היוודע דבר מותו ניסתה המשפחה לאתר את מקום קבורתו ולהביא את עצמותיו לישראל, אולם רק כעבור 32 שנה אותר הקבר. ב-8 בנובמבר 1979 הגיע ארונו לישראל, והוא נקבר בטקס צבאי מלא בבית הקברות הצבאי בחיפה. מדינת ישראל העניקה לו דרגת סגן בחיל האוויר הישראלי, ובנוסף הוא כובד באות ההגנה ובעיטור לוחמי המדינה.[5]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הטייס הישראלי של קונגו הבלגית, באתר חיל האוויר
הערות שוליים
