הרב סלומון בן שבת
הרב ד"ר סלומון (שלמה) בן שבת (בספרדית: Salomón Bensabat; 17 באוקטובר 1927-?) היה משפטן והיסטוריון יהודי-מרוקאי ששימש כיועץ לבית המשפט העליון של מרוקו ולאחר מכן כיהן בתור הרב הראשי של העיר ברצלונה שבספרד.
ביוגרפיה
סלומון בן שבת נולד בלראש שבמרוקו בשנת 1914. בילדותו למד בבתי ספר צרפתיים במרוקו והשלים את תעודת הבגרות הצרפתית (Baccalauréat). לאחר מכן החל בלימודיו בבית המדרש לרבנים בטנג'יר ובשנת 1930 השלים את לימודיו והוסמך כרב. הוא שלט היטב בשפות צרפתית, ספרדית, עברית, ערבית ואנגלית, ומשרותיו הראשונות היו בלימוד שפות. הוא החל ללמד ספרדית וצרפתית בבתי ספר שונים בצפון מרוקו, ובשנת 1936 נסע לספרד ושימש כמורה לצרפתית במדריד.
בתחילת שנות ה-40 הוא נסע ללימודי משפטים בגרנובל שבצרפת, ובשנת 1943 הוסמך כעורך דין. לאחר מכן שב למרוקו, ועסק בעריכת דין בתטואן. בשנת 1944 נבחר לנשיא קהילת יהודי לראש והחזיק בתפקיד שלוש שנים. הוא השלים תואר ראשון נוסף בלימודים ערביים בתטואן בשנת 1949. לאחר מכן נסע ללימודים בספרד ובשנת 1953 השלים תואר ד"ר למשפטים באוניברסיטת מדריד. לאחר השלמת לימודיו שב לתטואן לעבודתו כעורך דין, וכמו כן פתח את "מכון הרמב"ם" בתטואן, שעסק במחקר ספרותי של היהדות ובפרט של יהדות ספרד של ימי הביניים. כחלק מפעילות המרכז הוא פרסם מאמרים וספרונים קצרים בספרדית על חיי הרמב"ם, רבי יהודה הלוי, על ההיסטוריה ודרך ההתעצבות של התלמוד ועוד.
הוא היה אוהד לישראל, ובכמה מקרים עבד בשיתוף פעולה עם ה"מסגרת", השלוחה של המוסד שפעלה במרוקו. הוא פעל כדי לשחרר מהכלא שליחים מטעם ישראל שנכלאו על ידי הרשויות המרוקאיות, ופעל לשם שיחרורם של 250 יהודים שנכלאו בתטואן בגין כוונתם לעזוב לישראל.[1]
במקביל, בשנות ה-50 הוא מונה לחבר "האספה הלאומית המייעצת" של מרוקו בתור מומחה לסוגיות יהודיות. כחלק מפעילותו זאת הוא הגיש ב-8 במאי 1955 מסמך שיועד למלך מרוקו, מוחמד החמישי, בעניין זכויותיהם של היהודים. בשנת 1960 השלים תואר נוסף במשפט בינלאומי ב"אקדמיית האג למשפט בינלאומי" (Académie de droit international de La Haye (אנ')). באותה שנה חזר למרוקו ומונה לאב בית הדין לערעורים ברבאט הבירה. בשנת 1963 מונה ליועץ (conseiller) לבית המשפט העליון של מרוקו. הוא כיהן לתקופה קצרה בלבד, ובנסיבות לא ידועות עזב לספרד לאחר פחות משנתיים במשרה.
הוא התיישב בברצלונה ושם קיבל בשנת 1965 את משרת הרב הראשי של העיר. הקהילה היהודית בספרד הייתה קהילה מתחדשת שצמחה מחדש מסוף המאה ה-19, לאחר מאות שנים שבהם נמנע קיום יהודי גלוי במדינה. כחלק מתפקידו הוא לקח חלק במספר אירועים סמליים, כך למשל בשנת 1969 הוא ערך במיורקה את מה שנחשב לטקס הבר מצווה הראשון בעיר מאז גירוש ספרד. בשנת 1972 הוא הוציא רישיון לעיסוק בעריכת דין בספרד והצטרף ללשכת עורכי הדין הספרדית, ונחשב ליהודי הראשון שעשה זאת בעת המודרנית.
עוד בשנותיו במרוקו הוא הוציא לאור בתטואן ספר סידור בתרגום לספרדית תחת השם Libro de rezos diarios: rito sefardíta (1951), וכן הוציא לאור את ההגדה של פסח בתרגום לספרדית. הוא חיבר ופרסם מספר מאמרים בכתבי עת, בהם מאמר על ההיסטוריה של יהדות מרוקו (Los judios en marruecos, 1954).
לאורך חייו הוא זכה להכרה ולמספר פרסים, בהם אות "מסדר סן רימונדו" (Orden de San Raimundo de Peñafort) של ממשלת ספרד.[2]
ממאמריו
- Salomon J. Bensbat, "los judíos en Marruecos", Cuadernos de Estudios Africanos, 17(196):37-48.
- Salomon Bensbat, "Hasdai Ben Chaprut, Abraham Zacut: dos figuras en la España Medieval", Boletín de la Real Academia de Córdoba de Ciencias, n.62 (1949), pp. 115-123.
- Salomon Bensbat, "Vida y obras del Rabí Moshé Bar Maimón (Maimónides)", Boletín de la Real Academia de Córdoba de Ciencias, n.109 (1985), pp. 159-171.
קישורים חיצוניים
- קורות חייו עד שנת 1962 בארכיון רפאל בן אזרף.
- Los judíos en la España contemporánea: historia y visiones, 1898-1998, p. 270.
הערות שוליים
- ^ יגאל בן-נון, "זרם ההשתלבות של היהודים בחברה המרוקנית 1956-1967", פעמים 125-127, עמ' 284-235, הערה 58.
- ^ AJR p. 3.
