שליית פנינים

אָמָה, שולת פנינים יפנית, בעבודתה.

שליית פנינים (באנגלית: pearl diving) היא צלילה וליקוט של צדפות פנינים מקרקעית הים או מקרקעית אגמים ונהרות. הצולל המתמחה בסוג זה של "דיג" תת-מימי נקרא דולה או שולה פנינים. שליית פנינים בצלילה חופשית, שהייתה נפוצה מאז ימי קדם בעיקר במפרץ הפרסי וביפן, נעלמה כמעט לגמרי בימינו. את מקומה תופסות כיום חוות תת-ימיות בהן מגדלים פנינים מתורבתות, הן של מים מתוקים הן של מי ים.

תולדותיה

עד שנות השלושים של המאה ה-20 ניתן היה להשיג פנינים רק בצלילה חופשית וליקוט ידני של צדפות פנינים (pearl oysters) מקרקעית הים וגם מקרקעית אגמים ונהרות. לאחר שמשו את הצדפות הדו-קשוויות מן המים, פתחו אותן ופשפשו בבשרן. הייתה זו מלאכה מתישה, שכן היה צורך לשלות ולבדוק למעלה מטונה של צדפות על מנת למצוא בהן 3-4 פנינים איכותיות לפחות. זאת ועוד, כדי ללקט כמות עצומה שכזו, נאלצו הצוללים לעיתים קרובות לרדת לעומק גדול מ-30 מטרים בנשימה אחת, כשהם חשופים לתקיפה של יצורים ימיים עוינים ולסכנת טביעה, לא פעם כתוצאה מעילפון מים רדודים כשעשו את דרכם מעלה אל פני המים. בשל קשיי הצלילה וחוסר האפשרות לזהות מי מבין הצדפות הנחות על הקרקעית ראויה יותר מהאחרות, היו הפנינים באותם זמנים נדירות ביותר ומאיכות משתנה.

בגדי הצלילה שלבשו לפנים דולי הפנינים של כוויית

באסיה ניתן היה למצוא צדפות פנינה ברְדֵדוֹת בעומק 1.5-2 מטרים מתחת פני המים, אבל על פי רוב נדרשו הצוללים לרדת לעומק של 12 מטרים ואפילו עד 40 מטרים כדי לאסוף כמות מספקת מהן. צלילות עומק אלו היו, כמובן, מסוכנות מאין כמותן. במאה ה-19 נעזרו הצוללים באסיה באמצעים פשוטים ביותר כדי להוסיף ולשרוד בעומקים שכאלה. במקומות אחדים הם נהגו למרוח את גופם בשומן כדי לשמור על חומו, תחבו כותנה ספוגה בשומן לאוזניהם, והשתמשו באטב עשוי שריון-צב לאטימת נחיריהם. כדי לרדת אל הקרקעית מבלי לבזבז את כוחותיהם בשחייה מטה, אחזו בדרך כלל בידיהם אבן כבדה. את הצדפות שליקטו הניחו בסל או רשת רחבי-פה שקשרו לגופם.

מאז ימי קדם מגיעות רוב פנינות מי הים מן האוקיינוס ההודי, ממקומות כמו המפרץ הפרסי, הים האדום ומפרץ מנאר (בין סרי לנקה להודו). פרגמנט מספרו האבוד של הגאוגרף היווני בן המאה ה-1 איסידורוס מכאראקס, "תחנות דרכים בפרתיה", מתאר שליית פנינים. כאראקס שוכנת בקצה הצפוני של המפרץ הפרסי, והקטע השתמר בספרו של אתנאיוס.

פנינים גדולות במיוחד נשלו גם ממימי הפיליפינים, ובמיוחד בארכיפלג סולו. אלו האחרונות נחשבו ל"יפות בעולם כולו" ונמצאו בקונכיות "מפותחות מאוד" שחיו במים עמוקים וצלולים והיו חשופות לזרמי גאות מהירים. הגדולות שבפנינים היו רכושו על פי חוק של הסולטאן, וכל המוכר אותן היה צפוי לעונש מוות. למרות האיסור מצאו פנינים רבות את דרכן אל מחוץ לארכיפלג, וסופן שהגיעו לידי המשפחות העשירות ביותר של אירופה. שליית פנינים הייתה נפוצה בקטר, בבחריין ובעוד כמה מקומות בנסיכויות המפרץ הפרסי.

גם האינדיאנים באמריקה נהגו לשלות פנינים מקרקעיותיהם של אגמים ונהרות, כמו נהרות אוהיו, טנסי ומיסיסיפי. אחרים דלו פנינים ממימי הים הקריבי וחופי אמריקה הדרומית ואמריקה המרכזית.

בתקופת הקולוניאליזם, הועסקו בחלקה הצפוני של אמריקה הדרומית עבדים בשליית פנינים, לאורך החופים הצפוניים של קולומביה וונצואלה של ימינו. רבים מהם קיפחו את חייהם, מאחר שהמים בהם צללו שרצו כרישים. עם זאת, עבד שמצא פנינה גדולה במיוחד יכול היה לעיתים לזכות בחירות.

שליית פנינים בימינו

את מקומה של שליית הפנינים המסורתית תופסות כיום חוות לגידול פנינים מתורבתות, הפועלות בשיטות ייצור שפותחו והופצו על ידי היזם היפני קוקיצ'י מיקימוטו. מחדירים חתיכה זעירה של שריון ורקמת צדפה אחרת לתוך בשר הצדפה כדי לגרות ולעורר אותה ליצור סביבה פנינה. תעשיית גידול הפנינים מפיקה כיום מיליארדים של פנינים מתורבתות בכל שנה. דולי הפנינים היפנים, המכונים אמה, שרבים מהם היו נשים, מוסיפים לצלול גם כיום, אך בעיקר למענם של תיירים. שליית פנינים בצלילה נמשכת גם בנהרות אוהיו וטנסי בארצות הברית.

מקורות

• Rahn, H. and Yokoyama, T. (1965). Physiology of Breath-Hold Diving and the Ama of Japan. United States: National Academy of Sciences - National Research Council.
• Catelle, W. R. (1907). "Methods of Fishing". The Pearl: Its Story, Its Charm, and Its Value. Philadelphia & London: J. B. Lippincott Company.
• Streeter, Edwin (1886). Pearls and pearling life. London, G. Bell. Digitized copy in: Farland.com and Internet Archive.
• Rout Jr. and Leslie B. (1976). The African Experience in Spanish America. Cambridge University Press.
• Athenaeus, The Deipnosophists. Translated by Charles Burton Gulick. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1927-1941. 7 vols. Digitized copy in LacusCurtius.

לקריאה נוספת

• Al-Hijji, Yacoub Yusuf (2006). Kuwait and the Sea. A Brief Social and Economic History. Arabian Publishing.
• al-Shamlan, Saif Marzooq (2001). Pearling in the Arabian Gulf. A Kuwaiti Memoir. The London Centre of Arab Studies.
• Bari, Hubert; Lam, David (2010). Pearls. SKIRA / Qatar Museums Authority. Especially chapter 4, pp. 189–238: "The Time of the Great Fisheries (1850-1940)"
• Ganter, Regina (1994). The Pearl-Shellers of Torres Strait: Resource Use, Development and Decline, 1860s-1960s. Melbourne University Press.
• George Frederick Kunz. Book of the Pearl. Digitized copy in: Farlang.com.

• נחמיה דב האפמאנן (נחמיה דב הופמן). ספורי הטבע. ווארשא, דפוס יצחק גאלדמאן, תרמ"ז (1887). כולל פרק על "שולי הפנינים". עותק צילומי של הפרק בתוך: דן בן אמוץ, כליל תפארת המליצה. זמורה, ביתן - מוציאים לאור - זב"מ בע"מ, 1985, עמ' 256-258.
• "על אוצרות הים" (גאיוס פליניוס סקונדוס, חקר הטבע, ספר ט, נד-נט). תרגם מלטינית מאיר שש. "ים" - קובץ לענייני ימאות, החבל הימי לישראל, אביב 1962.

קישורים חיצוניים

• נחמיה דב הופמן, "ידיעות העולם והטבע: אוצרות תהום". "הצפירה", 23 ו-30 בינואר 1880. העתק דיגיטלי באתר: שפת הים - ים וספנות בעיתוני ההשכלה והתחייה, אפריל 2017.
• דוד הירשברג, "ציד הפנינים על האי ציילאן". "הכרמל", 28 בנובמבר 1862, עמ' 128-127. העתק דיגיטלי באתר: שפת הים - ים וספנות בעיתוני ההשכלה והתחייה, מרץ 2017.
• ברוך לינדא, "תולדות המינים הטבעיים (מרגליות). "המאסף", ניסן תקמ"ח, 1788, עמ' ריא-ריח. העתק דיגיטלי באתר: שפת הים - ים וספנות בעיתוני ההשכלה והתחייה, אפריל 2017.