שלום פלאח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הסופר והמחנך ר' שלום פלאח

ר' שלום פלאח (1855 - 4 בדצמבר 1936) היה משכיל עברי, מחנך, עיתונאי, מתרגם, משורר, סופר, פעיל ציוני ואיש ציבור יהודי תוניסאי.

קורות חיים

שלום פלאח נולד בתוניס בשנת 1855. קיבל חינוך מסורתי בילדותו והצטיין בבקיאותו בעברית וערבית. בנעוריו עסק תחילה במסחר, אך מגיל צעיר עבר לעסוק בתחום החינוך והעיתונאות ולהיות פעיל בחיים הקהילתיים של יהודי תוניס.

פלאח החל בפעילותו העיתונאית משנת 1870, אז מונה ל"סופר המיוחד" בתוניסיה של העיתונים העבריים הצפירה והמגיד. את משרה זאת מילא במשך 9 שנים, וכתב מאמרים רבים לשני העיתונים (לרוב תחת שם עט כגון "המקנא"\"הרואה") על החיים הקהילתיים בתוניסיה, התנכלויות ליהודים על ידי מוסלמים, המפעל להפצת ההשכלה העברית בקהילה ועוד.[1] כמו כן, חיבר מאמר על יהודי תוניסיה לכתב העת האסיף בעריכתו של נחום סוקולוב.[2] בשנת 1885 הוא ייסד כתב עת תוניסאי מקומי בשם "מנוור אלחק" (לפיד האמת) שיצא לאור במשך כשנה. בשנת 1889 ייסד כתב-עת חדש בשם "אלמותרג'ים" (המתרגם). כמו כן הוא כתב לעיתונים אחרים בערבית יהודית שפורסמו בתוניסיה, בהם "אל-חוררייא" (השתתף בעריכתו), "אל-בוסתאן", "אל-נצ'רה", "נאצר אל-מוחייארין" ו"נג'מת אל-סאחל". בשנת 1894 הוא יזם את הקמתו של עיתון נוסף בשם "אל-אתחאד" (האחדות) וכתב לו באופן קבוע. בנוסף הוא היה מהבעלים של שני כתבי עת נוספים שיצאו לאור תקופה קצרה. מעל דפי העיתונים וכתבי העת השונים הוא הרבה לפרסם סיפורים קצרים בהמשכים ומאמרים על ענייני השעה של הקהילה היהודית תוניסאית.

בנוסף לפעילותו העיתונאית הענפה, עסק גם בחינוך. בקיאותו הרבה בעברית והחשיבות שהוא ייחס לדיבור בשפה הביאו אותו לפתוח בית ספר קטן בתוניס בו הוא לימד עברית, בשותפות עם המחנך יוסף כהן גנונה שהיה אחראי ללימודי הצרפתית. בית הספר היה אמור להוות אלטרנטיבה יהודית-משכילית לחינוך הצרפתי של כל ישראל חברים. לאורך השנים פלאח חיבר מספר ספרי לימוד חשובים של השפה העברית לצורכי הקהילה היהודית בתוניסיה, ביניהם הספרים "שפה ברורה", "מקרא מפורש" (1892), "שיעורי החינוך" (1899) ו"שפה טבעית" (1912). ספרים אלו זכו לשבח מצד אנשי הקהילה בתוניסיה, ביניהם מנהל בית הספר של כל ישראל חברים בעיר. הספרים נחשבים לראשוני ספרי הלימוד העבריים המודרניים בצפון אפריקה.[3] המחלוקת בין פלאח לבין חברת כל ישראל חברים שככה לאחר שבשנת 1897 מונה להיות האחראי על לימודי העברית בבית הספר של כל ישראל חברים בעיר סוסה, והתאפשר לו לשים דגש על לימודי העברית ומקצועות היהדות. על הצטיינותו כמחנך לעברית, מנהל בית הספר של כי"ח המליץ עליו לקבלת אות כבוד מהממשל הצרפתי המקומי.

בשנת 1928, בגיל 72, מונה לרב קהילת יהודי סוסה, תפקיד אותו מילא עד פטירתו בשנת 1936. כחלק מתפקידו כרב הקהילה הוא הקים בית אבות קהילתי-יהודי בעיר אריאנה באמצעות תרומתו של איש העסקים אברהם כאסתרו.

אחד מחיבוריו החשובים ביותר של פלאח הוא ספרו העברי ההיסטורי "צדק ושלום", שפרסם בשנת 1897. הספר עוסק בהיסטוריה החברתית של יהודי תוניסיה; בנושאים כגון קונפליקט התרבויות בקרב יהודי תוניסיה על רקע תהליך ההתערות בתרבות הצרפתית והיחסים בין ה"גראנה" (יוצאי ליבורנו בתוניס) לבין ה"תושבים" (הקהילה הוותיקה של יהודי תוניס), ביניהם התגלעו מחלוקות ומאבקים שונים החל מהמאה ה-18. הספר כתוב מנקודת המבט של ה"תושבים", אך גם קורא לפיוס ולאחדות בין הקהילות.

מלבד ספר זה, פלאח היה סופר פורה בערבית יהודית ונחשב לאחד מגדולי הסופרים היהודים תוניסאים בדיאלקט המקומי. הספר הראשון שפרסם בערבית יהודית הוא "בן כוזיבא" (1897), תרגום מעברית של "ספר הריסות ביתר" לקלמן שולמן. בין ספריו האחרים נמנים "אלתוארך אלאסראלייא", "מסארב אלחיה" (שבילי החיים), "אמתאל ועבאיר" (משלי מוסר), "אצדק אנג'א", "ארץ הצבי", "אלעלם ואלאמאן", "ג'דול מואבד" ועוד. כמו כן הוא השאיר אחריו כתב יד בן כ-200 עמודים העוסק בפרשנות המקרא ותרי"ג המצוות מתוך גישה משכילית-רציונלית.

ספריו

  • "הרואה" (שלום פלאח), ספר צדק ושלום, תונס : דפוס וזאן וכאסתרו, תרנ"ז (1897).
  • אצדק אנג’א : והו חדית גריב אלדי ג’רא פ’י ספאניה פי מדת סבע מיאת סנא ומנהו יערף אלאנסאן קוות רבהו, תונס : דפוס וזאן וכאסתרו, 1887. ("אמת מרשיעה")
  • ספר שיעורי החנוך :כללי למוד שפת עבר בדרך שמושית, תונס : דפוס צ’ וזאן, תר"ס 1899.
  • בן כוזיבא, תונס: מטבעת ציון וזאן, 1896. (תרגום של "ספר הריסות ביתר" לקלמן שולמן)
  • אלתוארך אלאסראלייא, תונס : מטבעת וזאן וכאסתרו, 1887. (תולדות עם ישראל)

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מפרי עטו

הערות שוליים

  1. ^ לרשימה של מאמריו בהצפירה ראו: יוסף שטרית, מודרניות לאומית עברית מול מודרניות צרפתית: ההשכלה העברית בצפון-אפריקה בסוף המאה הי"ט, מקדם ומים, ג', תש"ן, עמ' 58, הערה 23.
  2. ^ שלום פלאח, 'הצופה את פני תוניס', האסיף שנה ו' (תרנ"ד), עמ' 78-94.
  3. ^ יוסף שטרית, מודרניות לאומית עברית מול מודרניות צרפתית: ההשכלה העברית בצפון-אפריקה בסוף המאה הי"ט, מקדם ומים, ג', תש"ן, עמ' 33
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שלום פלאח27563439