שירות ציבורי

ערך זה עוסק בשירות הניתן לציבור על ידי המדינה או מי שקיבל זיכיון מטעמה. אם התכוונתם לעובדי המדינה והרשויות מקומיות, ראו המגזר הציבורי.

שירות ציבורי הוא שירות שניתן לציבור על ידי המדינה (באמצעות המגזר הציבורי) או מי שקיבל זיכיון לכך מטעמה. גבולותיו של המושג משתנים ממדינה למדינה (מדינת רווחה מרחיבה את גבולותיו של מושג זה), ולעיתים משתנים גבולותיו בתוך אותה מדינה, בהקשרים שונים.

בשירותים הציבוריים יש הניתנים ללא כוונת רווח (חינם או בתשלום חלקי), על ידי המגזר הציבורי או המגזר השלישי, ויש הניתנים על ידי גופים עסקיים, תמורת תשלום מלא או מסובסד. גם כאשר שירות ציבורי ניתן בתשלום בידי גוף פרטי, הוא כפוף לרגולציה נרחבת מזו המופעלת על כלל הפעילות הכלכלית. אחדים מהשירותים הציבוריים מהווים מימוש של זכויות האדם, כגון הזכות לחינוך והזכות לבריאות.

בנוסף לשירות הבסיסי הכלול בשירות הציבורי, פעמים רבות ניתן לרכוש באופן פרטי שיפורים והרחבות לשירות זה. דוגמה: בנוסף לחינוך הציבורי ניתן לרכוש חינוך פרטי; בנוסף לשירותי הבריאות הציבוריים ניתו לרכוש טיפול רפואי פרטי.

בחוקי מדינת ישראל

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מחייב להבטיח נגישות של שירות ציבורי לאנשים עם מוגבלות. בחוק מוגדר שירות ציבורי כשירות המיועד לכלל הציבור או לחלק בלתי מסוים ממנו, שירות הניתן בידי גוף ציבורי ושירות הניתן במקום ציבורי. רשימת השירותים המיועדים לכלל הציבור כוללת:

(1) שירות בריאות;

(2) שירות בידור;

(3) שירות חינוך, השכלה או פנאי;

(4) שירות רווחה;

(5) שירות ספורט;

(6) שירות תיירות;

(7) שירות אוטובוסים, רכבות, תובלה אווירית, אניות, מוניות והשכרת רכב או כל שירות תחבורה;

(8) שירות תרבות;

(9) שירות הארחה;

(10) שירות מסחר;

(11) שירות דת;

(12) שירות אנרגיה;

(13) שירות בזק;

(14) שירות בנקאות, אשראי, ביטוח, פנסיה או כל שירות פיננסי.

בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים מוגדר שירות ציבורי כשירותי תחבורה (אוטובוסים, רכבות, תובלה אווירית, אניות, שירותי הסעה והשכרת רכב), תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות ושירותים פיננסיים (שירותי בנקאות, מתן אשראי וביטוח), המיועדים לשימוש הציבור. החוק אוסר הפליה במתן שירות ציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי או הורות.

חוק יישוב סכסוכי עבודה עוסק, בין השאר, בשביתות בשירות ציבורי, ומגדיר שירות ציבורי:

(1) שירות המדינה, לרבות מערכת הביטחון וכל מפעל או מוסד שהוקמו בחוק, בין אם חל על העובדים בהם חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, ובין אם לאו;

(2) שירות הרשויות המקומיות;

(3) שירותי הבריאות, למעט מפעל או מוסד שאינו בבעלות ציבורית המתנהל לשם הפקת רווחים והוא כלול ברשימת מפעלים ומוסדות כאמור שערך אותה שר הבריאות באישור ועדת העבודה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות;

(4) חינוך החובה כמשמעותו בחוק לימוד חובה, תש"ט-1949;

(5) החינוך התיכוני שמעל לחינוך החובה, לרבות המקצועי והחקלאי, למעט מוסד שאינו בבעלות ציבורית המתנהל לשם הפקת רווחים והוא כלול ברשימת מוסדות כאמור שערך אותה שר החינוך והתרבות באישור ועדת העבודה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות;

(6) המוסדות להשכלה גבוהה שהוכרו לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958;

(7) המוסדות האחרים ללימוד על-תיכוני, למעט מוסד שאינו בבעלות ציבורית המתנהל לשם הפקת רווחים והוא כלול ברשימת מוסדות כאמור שערך אותה שר החינוך והתרבות באישור ועדת העבודה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות;

(8) התחבורה האווירית והתובלה האווירית;

(9) ההפקה והייצור של דלק, וכן הזרקת דלק בצינורות;

(10) ההפקה וההספקה של מים;

(11) הייצור וההספקה של חשמל;

(12) הפעלת מתקן בזק ומתן שירות בזק בידי בעל רישיון כללי לפי חוק הבזק, תשמ"ב-1982, ובידי בעל רישיון אחר הכלול ברשימה שערך שר התקשורת באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת והיא פורסמה ברשומות וכן מתן שירותי שידור לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, תש"ן-1990.

חוק העונשין אינו מגדיר שירות ציבורי, אך קובע עונש של שלוש שנות מאסר למי שמפריע לקיום שירות ציבורי או מחבל בו, תוך פגיעה בגופו או בנכסיו של חברו או איום או הפחדה או בכוח חרם או איום בחרם עליו או על נכסיו וללא כל סיבה או הצדק סבירים לחרם.