שיטת השקילה הכמותית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שיטת השקילה הכמותית היא שיטת משקלי השירים שאימצו משוררי ספרד בימי הביניים, והיא מאפיינת כיום את השירה הערבית העתיקה ושירת יהדות ספרד העתיקה.

היסטוריה

מקור שיטת השקילה הכמותית היא בשירה הערבית. מקובל לראות בדונש בן לברט את הראשון שהכניס שיטה זו לשירה העברית, על ידי שהוקסם מיפי מקצב השירה הערבית.

מבנה המשקל

שיטת השקילה הכמותית מבוססת על אבחנה בין יחידות הגייה קצרות וארוכות (ולכן היא מכונה "כמותית"): עיצור המנוקד בתנועה "שלמה" כלשהי – למשל קמץ, סגול, חיריק וכדומה – נחשב ליחידת הגייה קצרה המכונה "תנועה" (ומסומנת בקו: - ); לעומתו, עיצור המנוקד בשווא-נע או בחטף, מצטרף תמיד לעיצור הנע שאחריו, ויחד הם נחשבים ליחידת הגייה ארוכה המכונה "יתד" (ומסומנת בחצי-עיגול וקו: ◡ — ). צירוף בסיסי של יתדות ותנועות, שמספרן נע בין שתיים לארבע, מכונה "עמוד"; לכל צירוף כזה ניתן כינוי שנגזר מן השורש פ.ע.ל לפי צורות המשקל, לדוגמה: ההרכב שתי תנועות ויתד מכונה "מִתְפַּעֲלִים" המורכב משתי תנועות ויתד (מִתְ-פַּ-עֲלִים), ההרכב תנועה ויתד מכונה "פּוֹעֲלִים" המורכב מתנועה ויתד (פּוֹ-עֲלִים), שתי תנועות מתוארות כ"נִפְעַל" המורכב משתי תנועות (נִפְ-עַל), וכן הלאה.

רצף של כמה עמודים יחדיו יוצר את משקל הטור הבודד, המכונה "בית" ( = שורה, בלשוננו)[1].

סוגי המשקל

קיימים מגוון רב של משקלים, הידועים ביותר הם:

(יש משקלים נוספים, וגם למשקלים המצוינים יש גרסאות נוספות).

הערות שוליים

  1. ^ שולמית אליצור, שירת החול העברית בספרד המוסלמית, האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב 2004, כרך שלישי, עמ' 24-66; ישראל לוין, שלמה אבן גבירול – שירים, תל-אביב 2007, עמ' טז-יח