שיחה:רבי אהרן רוקח/ארכיון

בקשר לעריכה זו, נא לצרף מקור

"כל ילדיו נולדו מאשתו הראשונה. מלבד שני בניו אברהם ואלעזר ובתו מירל שנפטרו בצעירותם, כל ילדיו נרצחו בשואה. בארץ ישראל נשא לאשה את חנה רוקח, שלה בן ובת שגודלו בבית האדמו"ר. נפטרה בתשע"ד."- סוף ציטוט. לא כל כך מובן האם נשארו לו ילדים לאחר השואה- או שמדובר בילדים מאומצים

לא היו לו כלל ילדים אחר השואה. ואלה היו אכן בניה. ושם משפחתם היה: פולק.

האם יש מקור נוסף לסיפור הזה חוץ מעיר וקדיש כי זה באמת נשמע קצת דמיוני, ואני מקווה שלא יתרגזו עליי אבל כך זה נשמע, אני הייתי מוחק את זה.

כל הדיון הזה זה לא קשור לדפ"ש, אך איני מצליח להבין מה בדיוק דמיוני בסיפור הזה?

נראה שלא התחלת לקרוא מעולם על דמותו הפלאית של הצדיק הקדוש הלזה, שכל כולו היה פלא אחד גדול. אודות מלחמתו עם הצורר העמלקי יש סיפורים הרבה יותר פלאיים.

גם בשעת מלחמת סיני עמד שעות ארוכות בדבקות עילאית, ומלמל ללא הרף. דברים ידועים, שפורסמו בבמות רבות

אני הייתי מוחק את כל ערך הינוקא הפלאי, כי זה באמת נשמע קצת דמיוני.

אם התגובה צינית, העניין הוא מאוד פשוט שם הדבר התפרסם וידוע לכל בכל העיתונים כולם, לעומת זאת כאן יש איזה סיפור משנת תרפ"ט עם עדויות לא ברורות. כמובן שאני לא מאמין גדול בסיפורי חסידים, ואיתכם הסליחה.

בלי להביע דיעה האם צריך למחוק הקטע או לא, אבל השוואה שלך לא דומה, שהרי הסיפור עם הינוקא הפלאי התפרסם בשעתו בכל העולם, וזה מתועד בעדויות, וגם הסטיפלר ועוד מביאים זאת, ולהבדיל יש מקורות על זה גם מעיתונים חילונים מאותו זמן.

ישראל מאיר ק. לגבי שאלתך אם יש מקורות נוספים לסיפור, כן יש עוד מקורות, זה מובא בכמה ספרי תולדות על רבי אהרון מבעלזא, (זה כמובן לא הוכחה אם הסיפור אמת או לא, אני רק משיב לשאלתך).

תודה על המקורות, אולם עדיין מרגיש לי לא אמין במיוחד, אבל אין כאן אלא הבעת דעה אישית, וחוזרני בי מהמחיקה.

יקירי. אותם אלו שאינם מאמינים 'גדולים' בסיפורי חסידים כופרים גם בסיפור של הינוקא הפלאי.

עוד מעט ותגיע גם לזה.

הצלחה בהמשך דרכך.

לא מתאימה תגובה כזו

אכן. מתבקש שתערוך אותה.

האם לא היה בליל שמחת תורה?

ועוד, וכי בשמיני עצרת מקיפין?

מקווה שלא אצא בור ועמרץ

זה היה בליל שמיני עצרת. ראה במקור שצוין לקטע הרלוונטי.

וכן, בחו"ל נהגו החסידים לערוך הקפות גם בליל שמיני עצרת.

עיינת בההסכמה?

סענדער לא מספיק לכתוב בתקציר את המקור לדברים, אלא צריך לכתוב את המקור לכל קטע בהערת שוליים.

מרדכי עציון הכל מאותו ספר.

היכן לכתוב מקור, בסוף, או בכל קטע וקטע?

אם הכל מאותו ספר אפשר לכתוב בפסקת לקריאה נוספת.

אפ אתה רוצה להשקיע, תכתוב בסוף כל קטע הערה עם העמוד המדויק מתוך הספר.

האם לא נכון יותר לכתוב: הייליגער בעלזער רב?!

שחרחר כתוב.

עמוס חדד, לא נכתב שם 'בעלזער' אלא 'בעלזא'. הרי"ש שבסוף המילה זו אות היחס: כלומר, של בעלז. וכמו שלימדתיך בקורס המזורז, העי"ן זו אות ניקוד (טברייני) הבאה בתור סגול.

שרגא מה דעתך?