את המקור לכך שיש אומרים שהיא מצווה מדרבנן לקחתי מספר התניא פרק ל אולם לא מצאתי את המקור בדברי הראשונים
שיחה:קדש עצמך במותר לך/ארכיון
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הסתכלתי במקור שהפנית אליו, ולא ברור לי שזו כוונת התניא.
נראה לי יותר שהכוונה היא
"וכה"ג כמה מילי דשכיחי טובא
ובפרט בענין לקדש עצמו במותר לו שהוא מדאוריית' כמ"ש קדושים תהיו וגו' והתקדשתם וגו'.
וגם [ביחס לדברים אחרים שאדם דש בעקביו שאינם מדאורייתא הרי] ד"ס חמורים מד"ת וכו'."
צודק, איני נזכר מהיכן שאבתי את פירושי.. אולי מקט שכלי...
תניא מפורש (חוץ מפרק ל הנ"ל) שזהו מ"ע דאורייתא: תניא פכ"ז: ...שמקיים מצות עשה של תורה: "והתקדשתם וכו'", כשמקדש עצמו במותר לו.
אליצור האמת שהתכוונתי לחלק בין ראשונים שרק התייחסו ל"איסור" שבדבר - שעובר על דברי תורה.
לבין ראשונים שהסבירו (על דרך המוסר) שיש בכך גנאי ואינו ממעלת מין המדבר (שכנראה גם זה הכוונה "נבל ברשות התורה") - לדבריהם הרי זו איסור מצד המעשה עצמו.
לבין הראשונים שביארו שזה כעין גזירה שלא יכשל בדבר איסור - כרש"י (ורמח"ל)
ובדומה אבל שונה היה נראה לי לחלק לשנים בין המגדירים את הקדושה כמהות ומעלה בפני עצמה. לבין המבארים שזה כעין גזירה שלא יכשל בעבירות.. נראה לי חלוקה חשובה. אך ברור שגדר גזירה מדאורייתא אינו ממש כגזירה דרבנן וודאי שהוא עניין מהותי לכל הדיעות.
רגע.. אז אתה מסכים איתי או לא? לא הבנתי...
האם אתה בא לומר שאילו שלמדים מקדושים תהיו מבארים כי טעם המצווה שלא יהיה נבל ואילו שלמדים מלא תתורו טעמם כי שלא יכשל?
אין נושאים ישנים יותר