לֹא תַחְמֹד הוא מצוות לא תעשה מהתורה שלא לחמוד דבר השייך לאדם אחר או ללחוץ על אדם כדי להוציא מידו דבר השייך לו. מצווה זו היא הדיבר האחרון מבין עשרת הדיברות. בנוסף למצוות לא תחמוד, מופיעה בספר דברים מצוות לֹא תִתְאַוֶּה.
הנוסח לא מדויק כלל
שהרי בערך עצמו מיד לאחרי מכן מובא שלא תחמוד הוא במעשה ולא תתאוה הוא בלב
וכאן כתוב שעוברים בלא תחמוד על ידי חמדה ולחץ ואחר מכן כתוב לא תתאוה ולא מודגש כלל שהרישא מדובר שלקח
בקיצור
אני יצאתי מבולבל מהפתיח של הערך.
מכלולאים פעילים
יש פיוט מפורסם ליו"ט שני של שבועות בשחרית
לא תחמוד שכן רעיך,ביתו ואהלו, מקנהו וקנינו וכל חילו, עבדו ואמתו שדהו וגבולו ושורו וחמורו וכל אשר לו, נטעו וכרמו גנו ושבילו, בעירו ועציו פירותיו ויבולו, רכבו ופרשיו יערו וכרמילו, יקר כספו וזהבו ונועם גדלו, צאנו ואלפיו ומשקהו ומאכלו, חברתו וכל מחמדי מכלולו, קרוץ מחומר מה מועילו חומד ומתאווה את שאינו שלו זה שיש לו אינו שלו קנין שאינו שלו למה זה הוא לו יבין וישכיל בדעו ושכלו, ישמח ויעוז במתת גורלו גורלו הנחיל קל ליראים, בקולות וברקים ולפידים נוראים, וכל העם רואים את הקולות וכו'...
האם יש מקום לצרפו לערך
ואם כן האם יש לציין את השירים הרבים שנכתבו על זה?
הפיוט הוא לא על 'לא תחמוד', אלא יש בו בית על כל דברה מעשרת הדברות, וכן עוד כמה בתים על עוד פסוקים של מתן תורה. פיוט זה קיים גם ביום הראשון של שבועות עם בתים אחרים.
משום מה יוסלה רוזנבלט פרסם יצירה על הקטע של 'לא תחמוד' ולכן חשבת שהפיוט מיוחד ל'לא תחמוד'...