בקובץ "ירושלים" של א"מ לונץ כרך ב, בלוחות הסטטיסטיקה שבחלק שבגרמנית, עמ' 91, מובאת רשימת מוסדות הלימודים הקיימים בירושלים דאז (1887), ובין שאר הפרטים שבטבלה מופיעה שנת היוסדם. לפי תוכן רשימה זו, שאמנם אין בידי לקבוע את רמת הדיוק שיש ליחס לה (או למידת שליטתי בטקסט הגרמני) אך לפום ריהטא עולה כי: "תלמוד תורה דער אשכנזים פרושים" נוסד ב-1845, ותלמוד-שקולע הגבוה "עץ-חיים קוללעגיום" נוסד ב-1855.
כדי לקבל רקע לגבי סדרי הלימוד שנהגו בירושלים קודם שנוסדה עץ חיים שמא מן התועלת לראות את דבריו של רבי אליעזר ברגמן שהגיע לירושלים ב-1835, רק שש שנים קודם התאריך הנטען לייסוד עץ חיים. החלק ששרד ממכתביו לחמיו שבגרמניה נדפס בספר הייחודי "ישאו הרים שלום". ושם בעמ' 99 הוא כותב: "ענין כולל פרושים שלכאן הוא דבר טוב וחשוב הרבה, והממונים הם הגונים ויקרים ויראי שמיים. ויש ב"ה כאן העיה"ק תוב"ב כמה וכמה בתי מדרש בספרים חשובים ויש כמה וכמה מחכמי הספרדים והאשכנזים שיושבים ולומדים בפני עצמם, וגם שלומדים עם תלמידים פנויים ונשואים כל היום כולו, אם מקרא ואם משנה ואם ש"ס ופוסקים, ולא בפלפולי שקר רק הכל להלכה ולמעשה. ויש שמתענים כל השנה ממש ויושבים ולומדים כל היום וכל הלילה בטלית ותפילין". (מסיפור הדברים מתגלה כי איכות תלמוד התורה היה נושא שעמד בראש מעייניו. הדיווח החיובי על המצב התורני שמצא בירושלים בולט בעיקר על רקע חששותיו הקודמים. ממכתבו מצידון עולה כי נתגלעו קשיי שפה בלימוד עם ספרדים ואילו בסגנון הפלפול האופייני לבני פולין לא הפיק נחת רוח. ראה מכתב שני מדצמבר 1834, עמ' 70).
ושם במכתב עשירי, 1936, עמ' 124: "וכל הציבור שלנו ממש מתאספים אחר חצות הלילה ויושבים ולומדים בחברותא או ספר הזוהר או ספר מוסר, ועכשיו לומדים משניות עם פירוש הר"ר עובדיה מברטנורא, ובאותו חדר שמתפללים יושבים ומלמדים לתינוקות כל היום. וכן בכל בתי הכנסת של ק"ק שלספרדים הי"ו מלמדים להם לתינוקות שלא בשעת התפילות".