שיחה:יוסף ואשת פוטיפר/ארכיון

ספרא האם תוכל להעלות לכאן את מה שמחקת לי, במטרה שאעלה כפירוש נוסף.

הדף הזה מוגן ואי אפשר לראות את ההבדל.

אשמח גם אם תנחה אותי באיזה נוסח להביא את זה כפירוש נוסף.

תודה

הגמרא אומרת "לעשות צרכיו נכנס" = הוא ידע בהיכנסו שהוא לא יוכל לעמוד בניסיון, לולא באה דמות דיוקנו של אביו.

כתבת בשם המהרי"ל דיסקין שהוא ידע בהיכנסו שיהיה קשה לעמוד בניסיון. משמע מדבריו שבהיכנסו הוא התכוון לעמוד בניסיון, רק שידע שייתכן שהוא לא יעמוד בו....

(כך הבנתי ממה שאתה כתבת, לא חיפשתי בדבריו, צריך לראות בפנים כדי לדעת אם זה באמת מה שהוא כתב, כי בפשטות זה נוגד הפשט הפשוט, והמהרי"ל לא היה איש של פשעטלאך).

הנה הציטוט מהמהריל''ד כאן:

עיין בשבת מ"ט ובסוטה ל"ו רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש וח"א לעשות צרכיו נכנס מובא בפירש"י וקשה קצת הלא צדיק גדול כמו יוסף בוודאי הי' להם לדרוש בשבחו ולא לגנותו ח"ו

ויש לפרש דגם למ"ד לעשות צרכיו נכנס לאו פירושו כפשוטו ח"ו אלא דבאמת מפרש מלאכתו ממש אלא כיון שידע שזאת המרשעת נמצאת בבית לא הי' לו להכנס יחידי בבית בעת שאין איש מאנשי הבית שם בבית.

או אפשר שהי' אסור גם מביום יחוד וזהו נקרא לעשות צרכיו נכנס.

או יאמר דאיתא באדר"נ פרק כ' א"ר חנינא סה"כ כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו כו' הרהורי זנות הרהורי יצר הרע ע"ש נמצא מי שיש לו הרהורי עבירה ח"ו יעסוק בתורה כדי שישים הרעיון על התוה"ק וכאן הלך לעסוק בעסק כזה אשר צריך עיון רב והיינו כתרגומו למבדק בכתבי חושבניה והיינו ג"כ עסק שצריך לשים אליו כל מחשבתו והיינו ג"כ כדי לבטל הרהורי זנות וזהו פי' דברי האומר עשות צרכיו נכנס ר"ל דברי חשבון של הנהגת הבית והעסקים שצריך מחשבה עמוקה לזה ולא מלאכה פשיטה כדי לבטל יצבי הרהוריפ רעים ח"ו וזהו לשבחו של יוסף וק"ל

הוא כותב כאן 3 אפשרויות:

1. כוונת הגמרא שהוא נכנס לצורך מלאכתו, אלא מכיון שנכנס למרות היותה שם - זה נחשב שנכנס לעשות צרכיו.

2. כנ"ל - רק שזה בשל איסור ייחוד. (צ"ע מה ההבדל מהאפשרות הראשונה)

3. לעשות צרכיו = הכוונה לחשב בצרכי הבית, כדי לבטל היצר, ולא לעסוק במלאכה שהיא קלה והיצר עלול להתגבר עליו.

אף אפשרות לא אומרת שהוא ידע בהיכנסו שיהיה קשה לעמוד בניסיון, כפי שהשתמע מהמילים שהכנסת שם.

מה כן, (זה אמור להיות ממש פירוש צדדי, כי זה נוגד ממש את כל הראשונים.) ניתן לכתוב:

יש שפירשו את דברי הגמרא שגם למאן דאמר "לעשות צרכיו" הוא לא התכוון לעבירה, אלא משום שהכניס עצמו לניסיון, או בשל איסור ייחוד, נחשב שהוא נכנס לעבירה. או שהכוונה "לעשות צרכיו" - לעסוק בצרכי הבית המבטלים את כח היצר, בשונה מעשיית מלאכה שהיא קלה ואינה מבטלת את כח היצר.

אני הוספתי על הקיים בערך לכן יצא מה שיצא.

אנסה לסגנן על הכיוון הזה.

בוצע.

לגבי שאלה 2.

לא כל ניסיון של פיתוי הוא באופן של יחוד. מאידך ליחוד יש חומרא כי יש בו מציאות של קורבה בפועל גם לולי הניסיון לעבירה.

מהלשון מדוייק שהבעיה היה בהיכנסו יחידי, גם באפשרות הראשונה.