שטח אש

בקעת סיירים, שחלקים ממנה משמשים שטחי אש עבור אימוני בית הספר לשריון של צה"ל.

שטח אש הוא שטח המוקצה לצבא על ידי המדינה, על מנת שיוכל להתאמן. גודלם של שטחי אש יכול להיות ממטרים ספורים (למטווחי חבלה, למשל) ועד לאלפי קילומטרים רבועים. מכיוון שנעשה ירי של תחמושת חיה בשטחי האש, נאסרת הכניסה לשטחים אלו על כל גורם שאיננו מתואם עם שלטונות הצבא. שטחי אש קטנים לרוב יגודרו, אך שטחי אש גדולים מאד יסומנו בשלטים בדרכים המובילות אליהם.

מצב שטחי האש

שטח אש "יבש"

שטח אש יבש הוא שטח בו מותר לכוחות הצבא לבצע תרגילי תנועה ולבצע ירי של אמצעים מסוימים מאוד, שהוגדרו לכך מראש כדוגמת זיקוקים ותחמושת חסרת קליע. בעת ירי תותחים למטרות רחוקות יכולים התותחים עצמם להמצא בשטח אש המוגדר כיבש, אך הפגזים חייבים ליפול בשטח אש רטוב או בשטח נתירים (ראו בהמשך).

שטח אש "רטוב"

שטח אש רטוב הוא שטח בו יכולה יחידה לבצע ירי "חי" לפי האמצעים שאושרו בתיק התרגיל ובתיק שטח האש. מטווחים של נשק קל ומטווחים של טנקים מתבצעים בשטחי אש רטובים.

שטח נתירים

שטח נתירים הוא שטח שהוסכם על ידי מספר יחידות כי לכולן מותר לירות (להנתיר) אליו אך לאף אחת אסור להמצא בו.

בישראל

עקב מחסור בשטחי אימונים, מרבית שטחי האש הגדולים של צה"ל ממוקמים במדבר.

המחסור בשטח בישראל, הנובע מגודלה הקטן באופן יחסי, גורם לכך שקיימים שטחים בהם נעשה שימוש לשני ייעודים: לדוגמה, שמורת הנחלים הגדולים משמשת כשטח אש בימות השבוע, אך בשבת מותר לטייל בה, בתיאום עם הצבא. לרוב, גם בימי חול המועד הצבא אינו משתמש בשטח כשטח אש, אך יש לתאם כניסה לשטח עם שלטונות הצבא מראש. ברמת הגולן קיימת כפילות אחרת: שטחי נתירים הם גם שטחי מרעה ולעיתים נפגעות פרות מירי של תחמושת חיה.

המצב החוקי

תקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 קובעת:

"שטחים מסוגרים

125. מפקד צבאי רשאי להכריז בצו על שטח או מקום כל-שהם, כי הם שטח מסוגר לצרכיהן של התקנות האלה. כל אדם הנכנס לתוך שטח או מקום כל-שהם או יוצא מתוכם - במשך תקופה כל-שהיא, שבה עומד בתקפו צו כזה ביחס לשטח או למקום ההם - ללא תעודת-היתר בכתב שהוצאה בידי המפקד הצבאי או בשמו - יאשם בעבירה על התקנות האלה."

צו על שטח מסוגר החל על קרקע בבעלות פרטית אינו מפקיע את השטח מידי בעליו אלא רק מתנה את כניסתו אליו בקבלת אישור של המפקד הצבאי, ועל כן המדינה אינה משלמת פיצויים לבעלי קרקע שהוכרזו כשטח מסוגר. עם זאת, הבעלות על הקרקע יכולה להיות שיקול במתן אישור הכניסה, למשל לצורכי עיבוד.

בשנת 2010 חלו צוי שטח מסוגר על כרבע מכלל המקרקעין במדינת ישראל. בתביעה שהוגשה על ידי בעלי חלקה באזור ראשון לציון עליה חל צו שטח מסוגר הביע השופט יורם דנציגר את עמדתו שהנוהל של אי-פיצוי בעלי קרקע על צו שטח מסוגר חייב להפסק והוא ביקש להקציב לכנסת שנים עשר חודשים לקביעת מנגנון פיצוי. לעומתו, כתב השופט סלים ג'ובראן שכל השימוש בצו שטח מסוגר כדי להגביל באופן קבוע, במשך עשרות שנים, כניסה לשטח לצורכי הצבא, אינו ראוי, אולם משזהו החוק הוא אינו יכול לסייע למערערים ואינו יכול לכפות על המדינה מתן פיצוי. השופטת אילה פרוקצ'יה הצטרפה לעמדת השופט ג'ובראן שאין לעוררים זכות לפיצוי וכך נקבע בעמדת הרוב בניגוד לדעתו של השופט דנציגר.

ראו גם

• תכנון ובנייה בישראל
• חוק התכנון והבנייה
• תרגיל צבאי

קישורים חיצוניים

• גילי סופר, שמורות שהן שטחי אש, 19 באוקטובר 2007
• דניאל צ'צ'יק, שקד אורבך, משחקים באש, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2017

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] שטח אש22367084