שבועת חמשת הסעיפים

שבועת חמשת הסעיפים ("五箇条の御誓文, "Gokajō no Goseimon, charter oath) היא הצהרה שניתנה על ידי הקיסר מוצוהיטו (מייג'י) ב־6 באפריל 1868 עם כינונה של רסטורציית מייג'י. ההצהרה מנוסחת כשבועה הכוללת חמישה סעיפים המתארים את עקרונות היסוד ומטרותיו של השלטון החדש.

נוסח ההצהרה

"בשבועה זו, אנו שמים לפנינו מטרה לביסוס העושר הלאומי ולעיצוב חוקה וחוקים

תוקם מועצת דיון ציבורית, וכל החלטה תתקבל לאחר דיון יסודי.
בני כל המעמדות יפעלו במשותף לקידום ענייני המדינה.
פקידי הרשות, אנשי הצבא וכמו כן, בני העם הפשוט יוכלו למלא כל תפקיד, וכך לא יהיו עוד אנשים בלתי מרוצים.
מנהגים פסולים של העבר יבוטלו, וכל דבר יעשה על פי המקובל בעולם.
יפן תחפש דעת בעולם כולו, כדי לחזק את השלטון הקיסרי."

פרשנויות והשלכות

ההכרזה על שבועת חמשת הזעיפים ניתנה בפני 400 אנשי פקידות וממשל בארמון בקיוטו. ההכרזה נעשתה נאמרה על ידי הנסיך סאנג'ו בנוכחות הקיסר אך לא נאמרה מפיו. במסגרת טקס ההכרזה כלל אנשי השלטון הנוכחים חתמו עליה ואישרו אותה ובהמשך גם כל שאר לדאימיו.

ההצהרה מנוסחת באופן עמום כדי לסייע לשלטון החדש להתבסס. מצד אחד ניתן לראות בה פניה לדאימיו עם ההבטחה לחזק את יפן על ידי ביטול מנהגים מיושנים וחיזוק יפן באמצעות למידה מהמערב, בהתאם למנטרה: "רוח יפנית, שיטה מערבית" ("ואקון יוסאי"). השלטון החדש עמד בפני התנגדות של שאריות השלטון הקודם ולשם כך נדרש כוחם הצבאי של לדאימיו.

מאידך, ניתן לראות בשבועת חמשת הסעיפים גם פנייה לגיוס ההמונים. ניתן לפרש אותה גם בהבטחה לחופש עיסוק ואף המעמדות ביפן ולשיתוף כלל המעמדות במוסדות השלטון והצבא. כבר עם תחילת הרסטורציה צבאות ההאנים הדרומיים שחוללו את המהפכה כללו בתוכם פשוטי עם שאינם נמנים עם מעמד הסמוראים. הצהרה זו אף ביטלה את חובתם של האיכרים להיות צמיתים לקרקע ואפשרה את השינויים הכלכליים שחלו ביפן עם עידוד העיור שאיפשר את הקמת תעשיות.

על מנת למנוע הלך רוח של שחרור עול והיתר לאנרכיה בקרב הציבור, ביום למחרת פורסמו חמשת האזהרות של מייג'י ונתלו במקומות מרכזיים בערים.