שארל פורייה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה.
.jpg)
פרנסואה מארי שארל פורייה (בצרפתית: François Marie Charles Fourier; 7 באפריל 1772- 10 באוקטובר 1837), אדריכל והוגה דעות צרפתי, מאבות הסוציאליזם האוטופי.
חייו
פורייה נולד למשפחה של סוחרי בדים מבזנסון. כשהיה בן 9 אביו מת והותיר אחריו, מלבד פורייה, את אשתו ושלוש בנות. כבן זכר יחיד, פורייה נועד לרשת את העסק של אביו. הוא קיבל חינוך כללי וקתולי בעיירת הולדתו, וב-1789 נשלח להתמחות במסחר בליון. בעקבות החינוך הקתולי שקיבל, פורייה פיתח התתנגדות לדת הנוצרית הממוסדת. חוויותיו כמתמחה וכבנו של סוחר הביאו אותו לפתח התנגדות ותיעוב גם כלפי עולם המסחר שאותו הוא למד לראות כמלא במעשי רמייה. פורייה עצמו היה קורבן של מעשה רמייה - דודו שניהל את העיזבון של אביו מאז מותו ב-1781, הותיר לו ב-1793 רק 84,000 ליברה צרפתית, מתוך ה-204,000 שאביו הוריש.[1]
ב-1793 פורייה ניצל את מה שנותר מהעיזבון של אביו כדי להתחיל עסק מסחרי בליון. באותה שנה הפכה ליון למוקד של מאבק בין הכוחות המהפכניים לכוחות האנטי-מהפכניים בצרפת והושמה תחת מצור. בתוך האירועים פורייה ומשפחתו איבדו את מרבית הונם. הסחורות שפורייה רכש הוחרמו על ידי היעקובינים כשהעיר נפלה לידיהם. סוחרים רבים בעיר הוצאו להורג, אך פורייה חמק מגורל זה וברח חזרה לבזנסון. הוא נכלא לתקופה קצרה ואחר כך שירת תקופה קצרה כקצין בחיל הפרשים בצבא הריין. אחר כך עבד כסוכן נוסע, בעיקר באזור מרסיי, שהיה אזור עני ומוכה מחסור. על רקע זה פורייה החל לפתח תאוריה שביסודה התנגדות לתחרות החופשית.[2]
ב-1808 פרסם את חיבורו 'תאוריה על ארבע התנועות ועל הגורלות הכלליים', שבו הציג את השקפתו על היקום, על האנושות ועל ההיסטוריה.
באפריל 1837 עבר פורייה לדירה בפריז, שם התגורר עד מותו באוקטובר של אותה שנה.
הגותו
פורייה היה מרחיק הלכת מבין הסוציאליסטים האוטופיסטים. הוא דחה לחלוטין את רעיון התיעוש וסבר שאין צורך להתמודד עם מוראות המהפכה התעשייתית משום שזו אינה אלא שגעון חולף. פורייה, שתעב את המסחר ומעמד הסוחרים ("מעמד טפילי, כזבן, מזיק... השודד ומנצל את הפועלים"), חלם גם הוא שהוא "ניוטון חדש" המגלה את חוק הכבידה במערכות החברתיות.
המערכת האוטופית שעליה חלם פורייה היא ה'פאלאנסטר', קומונה חקלאית אוטונומית ואוטארקית שתמנה כ-1,600 איש ובה יחיו כל בני האדם חיים המבוססים על קניין שיתופי, עבודה משותפת, חינוך משותף וארוחות משותפות, במשטר שבו יש שוויון זכויות בין נשים לגברים ודמוקרטיה ישירה. מפתח חלוקת ההכנסות בפאלאנסטר יהיה מבוסס על 5 יחידות לפי עבודה, 3 לפי כישרון ו-4 לפי הון. פורייה התנגד לדיכוי היצרים והתאוות, בהשפעת הגדרת ההנעה הבסיסית של עונג שניסח הלווטיוס.
פורייה לא זכה לראות את הפאלאנסטרים שלו מוגשמים בחייו, כיוון שלא מצא תומך שיממן את הקמתן. אחרי מותו הוקמו מספר קומונות לפי הדגם שלו, אך כמעט כולן התפרקו במהירות ורק שתיים החזיקו מעמד יותר מחמש שנים.
אנטישמיות
פורייה, במסגרת חשיבתו הכלכלית, התנגד למתן שוויון זכויות ליהודים, תוך שהוא טוען כי היהודים הם אומה נחותה המתבססת על עולם כלכלי של טפילות וחמסנות. את היהדות הוא תוקף בהציגו אותה כמי ששומרת על המשטר הפטריארכלי שהוא מקור לתשוקות נקלות, לעומת הנצרות ששמרה לטעמו על "רוח החטיבה הקיבוצית" שהיא המקור לרגשות האצילות. וכנגד היהודים הוא טוען שמתוך התמכרותם למסחר, הפכו למרגלים עבור האומות השונות, ובעתות מלחמה הם המלשינים והתליינים כאחד. פורייה שראה במסחר בכלל אבי כל פשע ושורש כל דבר תועבה, והיה משוכנע במקביל כי היהודים הם התגלמותו של הסחר-מכר, ראה כמובן מאליו את היהודים כתגרנים נושכי נשך, טפילים בבשרה של הכלכלה הנוצרית, ומכאן גילויי השנאה כלפיהם. גישתו זו באה לידי ביטוי בספריו: "עולם חדש" (1829), ו"התעשייה המדומה" (1833). רבים מתלמידיו, כמו: אלפונס טוסנל (1803-1885) ופייר-ז'וזף פרודון, כרכו בעקבותיו את דרכם אל הסוציאליזם באנטישמיות[3].
פורייה האמין שמתן שוויון זכויות ליהודים בצרפת אינו הפתרון הנכון למצבם הנחות ולבעיות המוסריות של אומתם. למעשה, על מנת לרפא את היהודים מקלונם המוסרי יש להעבירם מסכת של שינוי בחייהם החומריים והרוחניים, שסופה היטמעות וביטול הקיום היהודי כאומה נפרדת. מבחינה חומרית, הוא סבר שיש לאסור על מסחר בקרב יהודים, ובמקום זאת לעודד אותם להתיישב בכפרים ובערי תעשייה, שם הם יוכלו להשתלב בחקלאות ובעבודה יצרנית שאינה מבוססת על ניצול וגזילה. מבחינה רוחנית, פורייה המליץ על תוכנית חינוכית שתהיה נתונה לפיקוח הדוק ותביא את היהודים לרפורמה ולדחייה של דוגמות נצלניות.[4]
ראו גם
לקריאה נוספת
- קרל קאוטסקי, פול לפראג ומ' הילקווית, מבשרי הסוציאליזם בזמן החדש: קמפנלה, מורוס, אואן, פורייה, מרחביה: ספריית פועלים, 1951
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: שארל פורייה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שארל פורייה |
הערות שוליים
- ^ Gareth Stedman Jones and Ian Patterson, "Introduction", in Charles Fourier, The Theory of the Four Movements, Cambridge: Cambridge University Press, pp. xii-xiii
- ^ Gareth Stedman Jones and Ian Patterson, "Introduction", in Charles Fourier, The Theory of the Four Movements, Cambridge: Cambridge University Press, pp. xiv
- ^ שמאי גולן, האנטישמיות של דוסטויבסקי
- ^ Edmund Silberner, 1946, "Charles Fourier on the Jewish Question", Jewish Social Studies 8(4): 253.
23054308שארל פורייה