שארל דה קוסטר

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה . שַארְל דֶה קוֹסְטֶר (בצרפתית: Charles-Theodore-Henri De Coster; ‏20 באוגוסט 1827 - 7 במאי 1879) היה סופר בלגי שכתב בצרפתית, שכתיבתו הניחה את הבסיס לספרות בלגית מקורית.

קורות חייו

הוא נולד במינכן; אביו, אוגוסטין דה קוסטר (Augustin De Coster), שהיה פלמי יליד לייז', ואימו שהייתה ולונית עבדו במשק הבית של הנונציו האפיפיורי לבוואריה במינכן, וחזרו לבלגיה כששארל היה בן שלוש שנים. האב מת בבריסל ב-1834 ושארל למד בבריסל בקולג' הישועי של סן מישל ועבד בבנק Société générale de Belgique מ-1844 עד 1850. בשנה זו הוא החל ללמוד משפטים וספרות באוניברסיטה החופשית של בריסל,, בין היתר אצל ההיסטוריון והבונה החופשי ז'אן ז'אק אלטמאייר (Jean-Jacques Altmeyer ‏; 1804–1877) והפרופסור לספרות צרפתית אז'ן ואן במל (Eugène Van Bemmel‏; 1824–1880). הוא השלים את לימודיו בשנת 1855, ובהמשך לימד ספרות באוניברסיטה זו. משנת 1855 התבסס כעיתונאי וכסופר עצמאי. הוא היה ממייסדי Société des Joyeux ("חברת השמחה"), מועדון ספרותי קטן, שיותר מחבר אחד בו היה עתיד להתפרסם.^[1]

דה קוסטר ערך את הופעת הבכורה שלו כמשורר בכתב העת Revue trimestrielle ("סקירה רבעונית"), שנוסד ב-1854. ב-1856 ייסד יחד עם פליסיאן רופ (Félicien Rops) את כתב העת Uylenspiegel שהוגדר כ"בטאון לתעלולים ספרותיים ואמנותיים" (journal des ébats littéraires et artistes), שיצא לאור עד 1863. תקופה מסוימת הועסק בארכיון המדינה הבלגי ובמשך תקופה קצרה לימד בבית הספר הצבאי בבריסל. אסופת המכתבים שלו מהשנים 1850 עד 1858, בשם Letters à Elisa, נערכה על ידי צ'ארלס פוטווין ב-1894.^[1]

הוא היה תלמיד נלהב של פרנסואה רבלה ומישל דה מונטן, ולמד את הצרפתית של המאה ה-16 על בוריה. הוא אמר שאי אפשר למסור נאמנה נימוסים ודיבור פלמיים בצרפתית מודרנית, ובהתאם לכך כתב את מיטב יצירותיו בלשון הישנה. ההצלחה של "האגדות הפלמיות" שלו (Légendes flamandes‏; 1856) הוגברה על ידי האיורים של פליסיאן רופ וחברים אחרים. בשנת 1861 הוא פרסם את "סיפורי ברבנט" (Contes brabançons), בצרפתית מודרנית.^[1] הוא זכה להצלחה רבה בסיפוריו הפופולריים.

לאחר כמעט עשר שנים של עבודה אינטנסיבית, שבגינה ויתר על תפקידו בארכיון המדינה הבלגי הצליח דה קוסטר להעביר את הרפתקאותיו של טיל אוילנשפיגל לתקופת מלחמת שמונים השנים ביצירה ספרותית בדומה לזו של גדולי הציירים הפלמים. הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1867, בשם "האגדה וההרפתקאות ההרואיות, המשמחות והמפוארות של אוילנשפיגל ולאם גודזק בארץ פלנדריה ובמקומות אחרים" (La Légende et les Aventures héroïques, joyeuses et glorieuses d'Ulenspiegel et de Lamme Goedzak au pays de Flandres et ailleurs). מהדורה מאוירת יצאה בשנת 1869. עם זאת, ההכנסות לא הספיקו כדי לנקות את המחבר מהחוב שנגרם לו במהלך העבודה על הספר. אוילנשפיגל (Eulenspiegel) הושווה לדון קישוט, ואפילו לפאנורג (אנ') (דמות בסדרת הספרים גרגנטואה ופנטגרואל). הוא הטיפוס של הפלמי בן המאה ה-16, וההיסטוריה של תחייתו מהקבר עצמו התקבלה כאלגוריה לגורל הגזע. מעלליו שלו ושל חברו מהווים חוט של נרטיב חצי-היסטורי, מלא בהומור חריף, למרות הברבריות שמוצאים בו מקום. ספר זה אויר גם על ידי פליסיאן רופ ואחרים.^[1]

בשנת 1876 הביא דה קוסטר את הצייר גזביה מלרי (אנ') לאי מרקן (אנ') וביקש ממנו לספק ציורים למגזין Tour du Monde.

בשנת 1870 מונה דה קוסטר לפרופסור להיסטוריה כללית ולספרות צרפתית בבית הספר הצבאי. אולם ספריו לא היו רווחיים כלכלית; למרות משרתו הממשלתית הוא היה תמיד שרוי בקשיים; והוא מת במאי 1879 באיקסל (אנ'), בריסל ונקבר בבית הקברות של איקסל.

הצורה היקרה שבה הופק אוילנשפיגל הפכה אותו לנגיש רק למעמד מצומצם של קוראים. רק שנים לאחר מותו של דה קוסטר בעוני ב-1879 זכה הספר לפופולריות רבה יותר במהדורה חדשה משנת 1893. זו הייתה מהדורה חדשה וזולה בצרפתית מודרנית ב-1893 והיא התקבלה למעשה כספר חדש בצרפת ובבלגיה.^[1]

דה קוסטר היה בונה חופשי, וחבר בלשכה Les Vrais Amis de l'Union et du Progrès Réunis של המזרח הגדול של בלגיה, שהוקמה ב-7 בינואר 1858.

קברו בבית הקברות של איקסל עוטר לכבודו יום הולדתו המאה בשנת 1927 באנדרטה מאת אדמון דה ולריולה (Edmond de Valériola ‏; 1877–1956) המציגה פסל של טיל אוילנשפיגל. באגם של איקסל, נחנכה כבר ב-22 ביולי 1894 אנדרטה (הפסל שארל סמואל (Charles Samuel‏; 1862–1939), האדריכל פרנץ דה ווסטל (Franz De Vestel‏; 1814–1888)).