שאלק וילם ברגר
 | |||||
|
שאלק וילם ברגר (באפריקאנס: Schalk Willem Burger; 6 בספטמבר 1852 - 5 בדצמבר 1918) היה מנהיג צבאי, עורך דין, פוליטיקאי ומדינאי אפריקאנר, אשר שימש בפועל כנשיא הרפובליקה הדרום אפריקאית מ-1900 עד 1902, בזמן שהנשיא פול קרוגר היה בגלות.
קריירה צבאית
הוא שירת במלחמת הסקהונה ב- 1876, ולאחר מכן במלחמת הבורים הראשונה, שבה שירת כפילדקורנט.
הוא נבחר למפקד הקומנדו של לידנבורג ב-1885. עם פרוץ מלחמת הבורים השנייה שירת כגנרל מפקד במספר קרבות, כולל קרב ספינקופ וקרב מודדרריבר.[1] הוא מתח ביקורת על חוסר יכולתו הצבאית במהלך המצור על ליידסמית' וכן כאשר כוחות הבורים נסוגו מספונקופ. עקב כך הוא בחר לפרוש מתפקידו הצבאי ולחזור לתפקידו בממשלה.[2]
קריירה פוליטית
כפוליטיקאי, הוא תואר כ"נאור וממולח" והוא היה אחד היריבים הפוליטיים של פול קרוגר.[1][3] הוא נבחר לפולקסטרד ב-1887, לימים כיהן כיושב ראש.
במרץ 1900, לאחר מותו של פיט יוברט, הוא נבחר לסגן הנשיא תחת הנשיא פול קרוגר. בספטמבר 1900, הוא ירש את קרוגר כנשיא המדינה, לאחר שקרוגר עזב לאירופה.[4]
במהלך הטריבונל הצבאי במאי 1901, הוא דגל בהפסקת פעולות האיבה, אך הצעתו זכתה להתנגדות נחרצת על ידי הנשיא מרטינוס תוניס סטיין ממדינת אורנג' החופשית.[5]
לאחר תום המלחמה ביקר בורגר באירופה, כולל בהאג. בשנת 1905, בורגר הפך לחבר מייסד במפלגת "הט פולק" והשיג מקום בלתי מעורער במועצה המחוקקת. בורגר היה ציר של טרנסוואל לוועידה הלאומית בשנת 1908 שהובילה להקמת איחוד דרום אפריקה בשנת 1910. לאחר הקמת האיחוד של דרום אפריקה, הפך בורגר לחבר במפלגה הדרום-אפריקאית תחת הגנרל לואי בותה. עלה ליושב ראש סניף טרנסוואל של המפלגה הדרום אפריקאית. ב-1911 הפך בורגר לחבר בוועד הפועל של טרנסוואל ולאחר בחירתו לסנאט ב-1913, המשיך בורגר לכהן כסנאטור עד מותו ב-5 בדצמבר 1918.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Cape: Galago, 2008, עמ' 205
- ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Cape: Galago, 2008, עמ' 196-7
- ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Cape: Galago, 2008, עמ' 42
- ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Cape: Galago, 2008, עמ' 364-5
- ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Cape: Galago, 2008, עמ' 317-18
35313090שאלק וילם ברגר