שאו ציונה נס ודגל
שאו ציונה נס ודגל הוא שיר שחיבר המשורר והעיתונאי היהודי-פולני נח רוזנבלום בסוף המאה ה-19, והופיע לראשונה במאסף "האשכול" בחודש סיוון תרנ"ח (1898).
רוזנבלום חיבר את השיר בעקבות הקונגרס הציוני הראשון. באותה תקופה קמו כ-650 אגודות ציוניות, כשלכל אחת מהן מצע ותקנון משלה. בשיר מבוטא היעד העיקרי שהציב הקונגרס הציוני מאז הווסדו, והוא איחוד העם היהודי על אגודותיו השונות לתנועה גדולה שחבריה יעלו בהמוניהם לארץ ישראל.
בין השאר, השיר קיבל השראתו מספר ירמיהו, פרק ד', פסוק ו': "שאו נס ציונה, העיזו אל תעמודו". הלחן עובד מנעימה חסידית עממית (שחוברה גם לפסוק "שאו שערים ראשיכם") על ידי נח זלודקובסקי.[1]
מילות השיר המקוריות
שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל | שׁוּבוּ, שׁוּבוּ מִמֶּרְחַקִּים, | רוּח יוֹאָב תַּלְבִּישֵׁנוּ, |
התקבלות
אברהם משה לונץ הכניס את השיר לספרו "כינור ציון", והוא היה להמנון ציוני. באותה תקופה היה שלטון הטורקים בשלבי גסיסה והשלטונות החשדניים האשימו את לונץ כנושא מסר של בגידה ומרידה. ללונץ, שהיה עיוור, נערך משפט, ונגזר עליו לסגור את בית הדפוס.
השיר היה להמנון גדוד עברי בשם "מחנה יהודה" שהוקם בנס ציונה על ידי מיכאל הלפרן. בהשראת השיר הונף דגל דמוי דגל ישראל בחנוכת המושבה נס ציונה.
קישורים חיצוניים
- שאו ציונה נס ודגל - עמ 129–136, במלל ובזמר, באתר משרד החינוך
- דרורה חבקין וקהל בראש פינה, שאו ציונה נס ודגל, באתר הספרייה הלאומית
