שאחריסאבז
 | |
| מראה כללי של שאחריסאבז מכיוון אק סראי דרומה - בקדמת התמונה פסל ה"אמיר טמור". באופק נראות כיפותיו של מסגד קוק גומבז | |
| מדינה |
 אוזבקיסטן |
|---|---|
| גובה | 622 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 53,000 (1991) |
שאחריסאבז, גם שאהריסאבז או שאהר-י סאבז (באוזבקית Shaxrisabz, מפרסית شهرسبز - "עיר של ירוק") היא עיר באוזבקיסטן, השוכנת כ-70 ק"מ מדרום לסמרקנד. נכון לשנת 1991 מנתה אוכלוסיית העיר 53,000 איש. בעברה הייתה אחת הערים המרכזיות במרכז אסיה, ובעת החדשה התפרסמה העיר כמקום הולדתו של הכובש טימור לנג, מייסדה של האימפריה הטימורית. המרכז ההיסטורי של העיר הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2000.
היסטוריה
ממצאים ארכאולוגים חשפו עדות ליישוב במקום במהלך האלף ה-1 לפנה"ס. לאחר מכן נכבש האזור בידי אלכסנדר הגדול ובעיר התקיים יישוב הלניסטי. העיר שנודעה בעברה בשם "קש", המשיכה והתפתחה במהלך המאה ה-9 והמאה ה-10 למרות מאבקים בין שבטים טורקים לבין השושלת הסאמאנית. במאה ה-14 ייסד טימור לנג את האימפריה הטימורית. טימור אשר נולד בחוג'ה אילגר, בסמוך לשאחריסאבז ב-9 באפריל 1336 הרבה לפאר את עיר מחוז הולדתו, העניק לה את שמה הנוכחי ואף ייעד אותה להיות למקום קברו. עד מותו ב-1405 הוקמו חומות העיר, ארמון אק סראי, מסגדים, מרחצאות וחאנים. לאחר מותו שקעה שאחריסאבז והייתה לעיר משנית לסמרקנד ומאוחר יותר לבוכרה. במאה ה-16 הורה נסיך בוכרה עבדולה חאן השני להרוס את העיר. לפי האגדה, הוא עשה זאת בשל מות סוסו האהוב מעייפות, במעלה גבעה בסמוך לעיר. ב-1870 נכבשה העיר בידי האימפריה הרוסית, והייתה לחלק מהרפובליקה של אוזבקיסטן מיום הקמתה ב-1924.
אתרי העיר
שאחריסאבז נחשבת לאחת מהערים הקדומות ביותר במרכז אסיה, ואתריה מרוכזים לאורך הרחוב הראשי "איפאק יולי" (İpak Yuli - "דרך המשי") המוביל מדרום לצפון. בקצהו הדרומי של הרחוב שוכן מסגד קוק גומבז וכחצי קילומטר מצפון לו, במרכזה של העיר, משתרעים הבאזאר והמרחצאות. מצפון להם שוכן המאוזוליאום של טימור לנג ומצפון לו ניצב פיסלו במרכזה של כיכר גדולה. המבנה ההיסטורי החשוב בעיר, ארמון אק סראי, ניצב כ-300 מטר מצפון לכיכר.
ארמון אק-סראי
 | |
| מסגד קוק גומבז | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2000, לפי קריטריונים 3, 4 | |
| מדינה |
אוזבקיסטן |
|---|---|
ארמון הקיץ של טימור לנג, שנקרא "הארמון הלבן", נחשב למבנה המרהיב ביותר שהוקם על ידיו. בנייתו החלה בשנת 1380 על ידי בנאים אותם הגלה למקום טימור לנג לאחר שכבש את חווארזם, ונמשכה 24 שנים. רק מגדלי השער המתנשאים לגובה של 40 מטר שרדו מהמבנה, ובין אלה נמתחה בעבר קשת באורך של 22 מטר. עוד שרדו ציפוי הפסיפס בצבעי כחול, לבן וזהב, והכיתוב מעל לכניסה הקורא לבאים: "אם ברצונך לבחון את עוצמתנו - ראה את בנייננו".
מסגד קוק גומבז ומתחם דורוט טיליובאט
מסגד קוק גומבז (הכיפה הכחולה) הוקם כמסגד יום השישי בשנת 1437 על ידי השליט האזורי אולוג בג לכבוד אביו. בצמוד אליו שוכן גומבז-י-סיידאן, מבנה נוסף שהוא מאוזוליאום שהוקם בשנת 1438 על ידי אולוג בג עבור עצמו ובני משפחתו, אך כנראה שלא שימש מעולם לקבורה. מאוזוליאום נוסף באתר הוקם על ידי טימור לנג ב-1374, ונועד למורהו שיח שאמסאדין קוליאל.
מתחם חזראט-י-אימאם
מתחם זה נמצא מזרחית למסגד קוק גומבז, ובמקור היה זה מאוזוליאום שנקרא "מושב העוצמה". באתר זה נקבר ג'האנגיר, בן הזקונים האהוב של טימור. הקבר המצוי במסגד מיוחס למלומד העיראקי בן המאה ה-8 שמס א-דין כּולאל.
קבר טימור
בסמוך למתחם חזראט-י-אימאם, נמצא הפתח למערכת תת-קרקעית שנחשפה על ידי ארכאולוגים בשנת 1943. החלל שנחשף נחשב למקום קבורתו המיועד של טימור, אך במותו של טימור, בפברואר 1405, דרכי הגישה ההרריות לעיר היו סגורות וטימור נקבר במסגד גור-י-אמיר (קבר המלך) שבסמרקנד.
בזאר (צ'ורסו) והמרחצאות
הבזאר בצורת מתומן שעליו כיפה שוכן במקום מפגשם של שני רחובות ראשיים במרכז העיר. הבזאר והמרחצאות הסמוכים אליו נבנו במאה ה-18. באתר המרחצאות שנמצאים בשימוש עד היום, שכנו מרחצאות קודמים מהמאה ה-15.
קישורים חיצוניים
  | |
|---|---|
|
