רפאל לוי (סופר)
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. רפאל לוי (בצרפתית: Raphael Lévy ידוע בשם העט: ריוול; Ryvel; 5 בינואר 1898–1972) היה מחנך, סופר, משורר ומחזאי יהודי-תוניסאי.
קורות חיים
רפאל לוי נולד בתוניס בשנת 1898, למשפחה שמוצאה מברודי (אוקראינה של היום) והיגרה לתוניס בתחילת המאה ה-19 דרך ג'יברלטר וקזבלנקה. לוי התחנך בבית ספר של כל ישראל חברים (כי"ח) בעיר מולדתו תוניס. בהמשך נשלח ללימודים בפריז בבית המדרש למורים של כי"ח (ENIO). לאחר שהשלים תעודת הוראה בשנת 1917 עבד כמורה בבתי הספר של כי"ח בערים תוניס, סוסה (1934-1938) וקזבלנקה (1938-1944). בשנת 1944 התמנה למנהל בית ספר בתוניס. בתור מנהל בית הספר הוא שם דגש על לימודי עברית מודרנית, וכן יזם יוזמות קהילתיות שונות, כגון פתיחת מרכז העשרה לציבור הרחב ("אוניברסיטה עממית"), בו העבירו קורסים ללימודי שפות זרות ונערכו הרצאות פומביות על נושאי מדע ורוח. הוא עצמו הרבה להרצות על נושאים ספרותיים.
תחת שם העט ריוול (Ryvel), עסק לוי בכתיבה ספרותית של סיפורים קצרים, נובלות, שירה ומחזות בצרפתית שעסקו בעיקר בכל הקשור לחיים היהודים ברובע היהודי המסורתי (חארת אל-יהוד) בתוניס. לוי השתייך לדור הראשון של סופרים יהודים-תוניסאים הכותבים בצרפתית, שערכו מעבר מהספרות בשפה ערבית יהודית של סופרים בני הדור הקודם כגון יעקב הכהן, אליעזר פרחי ואחרים. סופרים יהודים תוניסאים נוספים שהחלו לכתוב בצרפתית באותה תקופה היו ויטליס דנון וז'ק ויקטור לוי (ידוע בשם העט: "והל"; Vehel) איתם שיתף פעולה לכתיבה של אחד מספריו המוכרים ביותר, La Hara conte (1929) - "הרובע היהודי מספר", אנתולוגיה של סיפורים קצרים של שלושת הסופרים.
ספרים ידועים אחרים של לוי הם Le Bestiaire du ghetto (1934), Les Lumières de la Hara (1935) וספר השירה Les Chants du ghetto (1937). אהדתו של לוי לציונות באה לידי ביטוי במחזה ציוני שחיבר, "ארץ ישראל" (Terre d'Israël,1927), שהוצג בתיאטרון העירוני של תוניס ובאלג'יר. גם מחזות אחרים פרי עטו הוצגו בתיאטרונים בערים הגדולות של תוניסיה. אחד ממחזותיו הקצרים, Tseddaka (1931), תורגם לעברית בשנות ה-60.[1] הוא קיבל הכרה כסופר גם מחוץ לקהילה היהודית: בשנת 1931 זכה בפרס קרתגו (Prix de Carthage), הפרס היוקרתי ביותר לספרות תוניסאית, על ספרו L’Enfant de l’Oukala שיצא לאור באותה שנה; על פועלו הספרותי והחינוכי הכללי קיבל מהממשל התוניסאי את אות הכבוד "נישאן איפתיכאר" ואת עיטור "זורמיי" ומממשלת צרפת את אות הכבוד "קצין האקדמיה הצרפתית". אשתו חנה, שהייתה גם היא אשת חינוך מוכרת בבתי הספר של כי"ח בתוניסיה, קיבלה גם כן את אותות "נישאן איפתיכאר" ו"קצין האקדמיה הצרפתית".
לאחר מלחמת העולם השנייה ומאורעות השואה פרסם אסופת שירה בשם Le Nebel du galouth (1946) הכואבת את סבלו של העם היהודי מראשית ימי הגלות ועד השואה. בספר מעלה המשורר גם את זכר סבלם של יהודי תוניסיה בשנות מלחמת העולם השנייה. בזמן המלחמה נהרגו אחותו אמה (Emma) ושלושה מאחייניו.
לוי כתב בקביעות גם למספר עיתונים יהודים ולא-יהודים בצרפת ותוניסיה, בהם "Archives Israélites" ו-"Paix et Droit", עבורם הוא שימש הכתב המיוחד בתוניסיה ופרסם בהם דיווחים, סיפורים וכתבי הגות.
לאחר עצמאות תוניסיה בשנת 1956 עבר לחיות בצרפת. באותה שנה פרסם את ספרו האחרון, ספר שירה בשם "שבוע שושנים" (Semaine des Roses). גם בספר זה ניכרת השפעת השואה על לוי. אחת הפואמות בספר, "דיפטיכון של שושנה", זכתה בפרס לשירה מעיריית ניס. לוי נפטר בקאן בשנת 1972. רבים מספריו יצאו לאור במהדורות חדשות לאורך השנים וכמו כן הוצאו לאור כתבים שלא הספיק לפרסם בחייו.
ספריו
- La Hara conte… avec Vitalis Danon et Jacques Vehel, Paris: éd. Ivrit, 1929 (lire en ligne)
- L'Œillet de Jérusalem, éd. La Kahéna, Tunis, 1930
- L'Enfant de l'Oukala, éd. La Kahéna, Tunis, 1931, rééd. coll. « Judaïques », éd. Jean-Claude Lattès, Paris, 1980
- En marge de la Bible, éd. La Kahéna, Tunis, 1933
- Le Bestiaire du ghetto avec Jacques Vehel, éd. La Kahéna, Tunis, 1934
- Les Lumières de la Hara, éd. La Kahéna, Tunis, 1935
- Les Chants du ghetto, éd. La Kahéna, Tunis, 1937
- Le Nebel du Galouth, éd. La Cité des Livres, Tunis, 1946
- Semaine des Roses, éd. Hadida, Tunis, 1954
לאחר מותו:
- Destins ou le Ghetto à l'école, éd. Le Manuscrit, Paris, 2007
ממחזותיו:
- Terre d'Israël (1927)
- Tseddaka (1931)
- L'Enquête (1937)
- La Roi des Schnorers (עיבוד של "מלך הקבצנים" לישראל זנגוויל. הוצג בתוניס ב-1956)
- La Maison de la chair
- Simple atterrissage
- La Bande noire
- La Messagère de Sion
לקריאה נוספת
- אברהם אלמליח, "משורר הגטו התוניסי: רפאל לוי", מחברת, שנה י"ד, גיליון 5-7 (ניסן תשכ"ד), עמ' 80-84.
- Guy Dugas. La Littérature judéo-maghrébine d’expression française (Paris: l’Harmattan, 1990).
- Yaël Even-Levy. “The Poetics of Identity in Judeo-Maghrebi Poetry: The Poetry of Saada Lévy, Ryvel, and Blanche Bendahan,” Journal of Modern Literature 22, nos. 3/4 (1998), pp. 475–481.
- Judith Roumani, "The Portable Homeland of North African Jewish Fiction: Ryvel and Koskas", Prooftexts Vol. 4, No. 3 (Sept. 1984), pp. 253-267
- Josiane Tubiana-Neuburger. “L’Imaginaire juif dans l’oeuvre de Ryvel,” in: Mémoire dirigé par M. Richard Ayoun (Paris: INALCO, 2007).
קישורים חיצוניים
- Michael M. Laskier, RYVEL, Encyclopaedia Judaica, 2008.
- Tubiana Josiane-Élise, « Raphaël Lévy, dit Ryvel, enseignant de l'Alliance israélite universelle et écrivain », Archives Juives 1/ 2012 (Vol. 45), p. 139-143
- Jean-Pierre Allali, « Destins ou le Ghetto à l'école par Ryvel », CRIF, 9 janvier 2009
- Josiane-Elise Tubiana. "Ryvel (Raphaël Lévy)." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014
- Bibliographie de Ryvel (Akadem)
הערות שוליים
- ^ רפאל לוי, צדקה: מערכון : [מפולקלור יהודי תוניסיה], בתרגום יהושע דואיב, הוצאת עמי, 1963.
