רמת א-תיה
רמת א-תיה, או מדבר א-תיה, היא רמה גירנית רחבת ידיים במרכז חצי האי סיני. מבחינה מורפולוגית מהווה רמת א-תיה המשך של המישורים הגדולים של החלק הצפוני מזרחי של מרכז סיני, אף שהיא נבדלת מהם בכך שהיא חרוצה בערוצי נחלים עמוקים יחסית ובכך שבחלקים ממנה, בעיקר המערביים, קיימים ריכוזים של מקורות מים.
גבולות
גבולה הצפוני של רמת א-תיה אינו ברור ויש המרחיבים את תחומה וכוללים בה את כל מישורי מרכז סיני ועד לשוליים הדרומיים של הר הנגב. עם זאת, הגבול המקובל הוא תווי דרב אל-חג' (דרך החוגגים) החוצה את מרכז סיני ממעבר המיתלה, דרך נח'ל ועד ראס א-נקב הסמוך לאילת.
גבולה הדרומי של הרמה הוא חד וברור; זהו מצוק א-תיה (ג'בל א-תיה) שאורכו הוא עשרות קילומטרים וגובהו היחסי מעל מישורי הרמה הוא כ-300-400 מטר.
הגבול המערבי הוא קו המצוק הסמוך למישור החוף של מפרץ סואץ. מצוק זה איננו רצוף והוא נקטע על ידי הנחלים היורדים מהרמה אל הים ויוצרים בחלק מהמקומות קניונים עמוקים.
הגבול המזרחי הוא קו המגע שבין הרמה הגירנית ובין אזור חוף מפרץ אילת המורכב מאבן חול ומסלעי יסוד. קו זה נמצא כ-10-15 קילומטר מהחוף ואיננו ברור לכל אורכו.
מבנה הרמה
אופיה הכללי של רמת א-תיה הוא במה גירנית שטוחה ומישורית בעלת שיפוע מתון מדרום לצפון. שיאי הרמה נמצאים בדרומה; ג'בל א-ד'לל (1,606 מטר) ו-ראס ג'נינה (1,626 מטר)[1], וסמוכים למצוק א-תיה. הרמה מורכבת בעיקר מסלעי גיר וחוואר מ"תצורת ציחור" (גיל קוניאק) וכוללת גבעות משאר רבות של קירטון מתקופת סנון. תופעת נוף בולטת היא הרי המשאר המצויים בייחוד בחלקים המערביים והדרומיים של הרמה.
הנחלים במערב רמת א-תיה מתחתרים בקווי שבר ויוצרים קניונים. הבולטים שבהם: ואדי פוקיה, ואדי א-שאלאלה וואדי אבו ג'עדה. נחלים אלו מתחתרים בתחילת דרכם בסלעי גיר מתצורת ציחור, לאחר מכן בסלעי גיר מתצורת גרופית ולעיתים הם אף מעמיקים ומגיעים להתחתרות באבן חול מעידן הקרטיקון התחתון. שפכיהם נמצאים במישור החוף של מפרץ סואץ. ההתחתרות בתצורת גרופית יוצרת במקרים רבים בריכות בקניונים ואלו אוגרים מי שטפונות ומי נביעות במשך זמן רב ומהווים מקור מים לאוכלוסייה ולמקנה.
לקריאה נוספת
- מדריך ישראל, סיני וחבל עזה, הוצאת כתר ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1979, עמ' 117-108
הערות שוליים
24879169רמת א-תיה