רמי בר תמרי
| מדינה | בבל |
|---|---|
| מקום מגורים | נהרדעא |
| תחומי עיסוק | יתכן סוחר בתמרים ודקלים |
| בני דורו | רב יהודה, רב חסדא |
| אב | תמרי |
רמי בר תמרי[1] או רמי בר דיקולי[2][3] היה חכם בסביבות תקופת הדור השלישי לאמוראי בבל, תלמידו של רב יהודה, התגורר בפומבדיתא.
בתלמוד[4] מסופר על ביקורו בסורא בערב יום הכיפורים ומעשיו שעוררו ויכוח בינו לבין רב חסדא עד שרב חסדא הודה בהיותו חריף כשאר חכמי פומבדיתא.
קורותיו
מפגשו עם רב חסדא
באחד מערבי יום הכיפורים נקלע רמי לסורא, וראה את תושבי המקום שהוציאו מבהמה את הכחל (עטין) והשליכו אותו לאשפה, זאת משום שבסורא נהגו כדעת רב, שהיה ראש הישיבה במקום, שאין לאכול כחל משום חששות של בשר בחלב. רמי שהגיע מפומבדיתא, עירו של רב יהודה, שהתיר לאכול כחל, לקח את הכחל ואכלו. התושבים ראו זאת ולקחו אותו לפני רב חסדא שהיה דיין העיר. לשאלת רב חסדא מדוע אכל את הכחל, השיב רמי שכך מנהג עירו. רב חסדא שב ושאלו מדוע הוא משנה ממנהג המקום, ורמי השיב לו שהוא אכל את הכחל מחוץ לתחום העיר. רב חסדא שאל אותו: הרי מחוץ לתחום אין עצים, ואם כן במה הוא צלה את הכחל? ורמי השיב לו שיש שם יקבים שהשליכו את החרצנים ומהם הוא הדליק אש לצליית הכחל. רב חסדא שאלו: למה הוא לא חשש שחרצנים אלו הגיעו מיין נסך? ורמי השיב לו שהם היו יבשים לאחר תקופה של שנים עשר חודש, וחרצנים יבשים שכאלו מותרים אף מיין נסך. רב חסדא שאל אותו: מדוע לא חשש מגזל? ורמי הסביר שהם כבר נרקבו וממילא יש עליהם יאוש בעלים ואין בהם גזל.
רב חסדא ראה שרמי אינו מעוטר בתפילין ושאל אותו על כך, ורמי השיב לו שחולה הוא בחולי מעיים, ורבו רב יהודה אמר שחולי מעיים פטורים מלהניח תפילין. רב חסדא התבונן וראה שאין לו גם פתילי ציצית ושאל אותו על כך, ורמי ענה שטלית זו אינה שלו אלא שאולה ורבו, רב יהודה, פוטר טלית שאולה מציצית.
במהלך הדין ודברים ביניהם הביאו לפני רב חסדא אדם שלא כיבד הורים ושוטרי בית הדין קשרו אותו לעמוד כדי להלקות אותו עד שיקבל עליו לכבד את הוריו. רמי ביקש מהם לעצור ולעזוב אותו משום שעל מצוות כיבוד הורים התורה ציינה את שכרה - אריכות ימים, ונאמר בברייתא ”כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה, אין בית דין שלמטה מוזהרין עליה”.
רב חסדא התפעל מחריפותו של רמי וציין זאת בפניו, ורמי השיב לו שאם היה מגיע לפומבדיתא, עירו של רב יהודה - היה רואה את חריפותו האמתית[5].
פסול בתפיליו
פעם אחת היה לרמי חשש פסול בתפילין משום שהאות ו' במילה "ויהרג [ה' כל בכור]"[6] נחתכה מלמטה ונראתה כי'. הוא שאל את רבי זירא שהיה גם תלמיד של רבו, רב יהודה[7], מה הדין, ורבי זירא השיב לו שישאל ילד שאינו חכם ואינו טיפש אלא ממוצע לבני גילו איזו אות זו, ועל פי דבריו יכריע את כשרות התפילין[8].
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רמי בר תמרי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 1103, באתר היברובוקס
- הרב דוד כוכב, אמאי תעביד הכי, ביאור במעשה רמי בר תמרי, באתר פורטל הדף היומי.
הערות שוליים
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ט עמוד ב' נכתב ראמי.
- ^ במנחות שם נגרס כי רמי בר תמרי היה חמיו של רמי בר דיקולי, ורבי אהרן היימן טוען שהוא טעות סופר.
- ^ רבי אהרן היימן משער כי סחר בתמרים ודקלים ומכאן המקור לשמות אלו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"י עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"י עמוד ב'.
- ^ בפרשת "והיה כי יביאך" ספר שמות, פרק י"ג, פסוק ט"ו.
- ^ רבי אהרן היימן טוען שזו טעות סופר, משום שרמי לא היה שואל את רבי זירא בזמן שרבו רב יהודה חי, ואילו לאחר פטירת רב יהודה רבי זירא כבר עלה לארץ ישראל.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ט עמוד ב'.