שיתוף מכוניות
שיתוף מכוניות (באנגלית: Carsharing) הוא מודל של השכרת רכב למנויים, לפרקי זמן קצרים, לפי שעה, בכל זמן ובכל מקום. השירות מאפשר לאדם שצריך שימוש מועט ברכב פרטי לחסוך קניית רכב ולהסתמך על השירות כשיצטרך.
דרך פעולה
את השירות מפעילה חברת השכרת רכב שמשכירה ללקוחות רכב למשך יחידה של יום או זמן קצר יותר. לקיחת הרכב והחזרתו מתבצעת בעזרת טכנולוגיה שאינה דורשת נציג אנושי במקום, כדוגמת אפליקציה ייעודית לנייד.
ספקית שיתוף המכוניות עשויה להיות חברה מסחרית, אגודה ציבורית או ציבור המשתמשים עצמו. שיתוף מכוניות הוא דוגמה להסדר כלכלי מסוג צריכה שיתופית. קיימים מספר מודלים של שיתוף מכוניות, שיתוף מכוניות קלאסי או שיתוף מכוניות A2A בו המנוי מחזיר את הרכב לאותה נקודה ממנה הוא לקח אותו, מודל ONE WAY / OPEN ENDED RESERVATION בהם המנוי לוקח את הרכב מנקודה אחת ומחזיר אותו לנקודה אחרת. המודל האחרון מתחלק לשני תתי מודלים, מודל A2B בהם המנוי יכול לקחת את הרכב בכל אחת מהתחנות הייעודיות ועליו להחזירו לכל אחת מהתחנות הייעודיות, או למודל A2Z, בו המכוניות "צפות" במיקומים לא קבועים והמנוי יכול לקחת את הרכב מכל חניה חוקית ולהחזירו לכל חניה חוקית תחת מגבלת מרחק מוגדרת מראש.
אודות
היסטורית, בשירות שיתוף מכונית היה מתקיים שיתוף של עלויות הרכישה, כמו גם של המאמצים הכרוכים באחזקת רכב וכן של הטרחה שבמציאת מקומות חניה. כיום, חברות המציעות שיתוף מכוניות מציעות ללקוח עלות של דמי הרשמה ודמי מנוי בלבד, ולאחר מכן תשלום לפי שימוש כאשר החברה נושאת בעלויות האחזקה והעלויות המשתנות כגון דלק ופחת. שיתוף מכוניות יכול גם לסייע בהפחתת עומסי תנועה וזיהום אוויר, וכן להקטין ישירות את הביקוש למקומות חניה, מאחר שרק מספר מסוים של מכוניות יכול להיות בשימוש בכל רגע נתון.
תומכי המודל ומפעילי השירות מאמינים כי שיתוף מכוניות יעיל וחסכוני בעיקר עבור אלו שאינם נוהגים באופן יום-יומי, או נוהגים פחות מ-15,000 קילומטר בשנה. אנשים שהצטרפו לשירותי שיתוף מוכרים את המכונית העיקרית או המשנית שלהם לאחר שימוש בשירות. נתון זה מצטרף להפחתת עלויות התחבורה החודשית, החוסך ממוצע של 154–435 דולר לחודש על פי מחקר שנערך על ידי אוניברסיטת ברקלי בשנת 2008.[1]
תפוצה
המודל קיים באופנים שונים מאז שנות ה-50, אך לאורך העשור האחרון נהפך לאלטרנטיבה אמיתית לבעלות על מכונית פרטית. תחילה היה נפוץ במיוחד במדינות שווייץ, גרמניה, והולנד ולאחר מכן התפשט למדינות רבות נוספות, וכיום (2011) זמין בלמעלה מאלף ערים בעולם. ארצות הברית היא אחת המדינות בה ישנה התפתחות חשובה בתחום בשנים האחרונות. חברת שיתוף כלי רכב הגדולה ביותר בהולנד היא "גרינווילס" (Greenwheels), שמכוניותיה חונות במרכז אמסטרדם במרחקים שאינם עולים על מאות מטרים. חברת "מוביליטי" (Mobility) שהמשרד הראשי שלה בלוצרן היא החברה המובילה לשיתוף מכוניות בשווייץ, עם 2,400 מכוניות ב-1200 תחנות המשרתות 93 אלף חברים (נכון ליוני 2010).
בצרפת קיים מיזם בשם "Autolib'" (הלחם של מכונית וחירות) שמופעל בחסות העיריות, על בסיס זהה למיזמי תחנת אופניים שיתופית. המיזם בפריז צפוי לצאת לפועל בדצמבר 2011 לאחר השקעה של 4 מיליון אירו, ויספק צי של 4,000 מכוניות חשמליות שיהיו זמינות ב–1,000 תחנות עגינה ברחבי העיר. עלות השימוש המתוכננת כוללת דמי חבר קבועים, ומחיר נסיעה עירונית קצרה של כחצי שעה תהיה כ-8 יורו. בעיר ליון מספק המיזם החל מאפריל 2011 70 מכוניות הפרוסות ב-22 תחנות בעיר.
שיטת שיתוף מכוניות נפוצה מאוד במוסקבה וכוללת כ-30 אלף מכוניות במספר חברות.
בישראל מספקת חברת Car2Go מאז תחילת 2008 שירות שיתוף מכוניות באזור גוש דן. כמו כן, מיזם אוטותל מתוכנן להתחיל לפעול בעיר תל אביב-יפו במהלך 2017. וחברת סיטי קאר בריכוזים החרדיים (תוך התאמה לאורח החיים החרדי כגון אי חיוב על שבתות ומערכת טלפונית המאפשרת הזמנה ללא שימוש באינטרנט).
סקירה
שיתוף מכוניות נבדל מהשכרת רכב מסורתית או מאחזקת רכב פרטי בדרכים רבות. כך, לדוגמה, ניתן לשכור את הרכב לפי דקה, לפי שעה, או לפי יום, לאסוף אותו על בסיס שירות עצמי ללא הגבלה לשעות משרדיות, ולהחזיר אותם לתחנות עם מכוניות להשכרה מפוזרות ברחבי העיר, בדרך כלל במקום עם גישה לתחבורה ציבורית. בנוסף, ניתן למשתמשים אישור מראש לבצע השכרה (בדיקות הרקע של נהיגה כמו גם גביית התשלום מבוצעות עם הרישום למערכת מנויים).
יתרונות
- בהתאם למספר המשתמשים, הספקיות יכולות להציע צי של כלי רכב יחסית חדשים.
- הימנעות מעלויות קבועות כגון עלות רכישה, שכירת מוסך, דלק, מסי רכב וביטוח. כאשר הרכב אינו בשימוש העלות נמוכה מאוד (דמי הרשמה או תשלום חודשי בלבד). כמו כן מציעות רוב החברות שירותי גרירה.
- השימוש במכונית משותפת לרוב זול יותר מאשר ברכב פרטי דומה, כל עוד הקילומטרז' השנתי ומספר השימושים ברכב הם מתחת לסף הרווחיות. נתון זה משתנה מספקית לספקית, ובדרך כלל עומד על 10,000-20,000 ק"מ בשנה.
- הנהג אינו קשור לרכב ספציפי או סוג מסוים של כלי רכב אלא יכול לבחור אותה על פי המצב והדרישות, לדוגמה: מכונית ספורט, סטיישן או ואן.
- האחריות על התחזוקה המנהלית כגון תג הסביבה או בדיקה כללית.
- שלא כמו בנסיעה משותפת ברכב (Carpooling), הסוגיות המשפטיות מוסדרות בין הספקית לבין הנהגים
- שיתוף מכוניות יכול לשמש כתוספת לתחבורה הציבורית, להביא לקידומה, ובכך להקל על התנועה. בנוסף, שיתוף מכוניות עשוי להביא להקלה באזורי מגורים עירוניים, אם לא ייבנו חניונים לכל בניין מגורים.
חסרונות
- שיתוף מכונית מוגבל בדרך כלל לאזורים המיושבים בצפיפות, עם תחבורה ציבורית מפותחת.
- שיתוף מכוניות אינו מיועד לנסיעות למרחקים גדולים כגון נסיעות נופש, אז העלויות גבוהות יותר יחסית לאמצעי תחבורה אחרים.
- הרעיון של שיתוף מכוניות מנוגד לדימוי האינדיבידואליזם הדומיננטי בפרסומות ובתקשורת, לפיו בעלות על מכונית פרטית מבטאת קידמה.
- משך השימוש ברכב חייב להיות מוגדר לפני השימוש. המשתמש יכול להאריך את ההזמנה רק אם המכונית עדיין לא הוזמנה על ידי משתמשים אחרים.
- אין אפשרות לאבזר את המכונית באופן אישי; המשתמש לא יכול להשאיר דברים ברכב או לדחות את ניקיונה, המשתמש הבא מעוניין לקבל מכונית נקייה.
- נדרש לעיתים הבאה אישית של ציוד נוסף כמו מושב לילד
- אצל רוב הספקיות, הרכב חייב להיות מוחזר לנקודת ההתחלה.
שיתוף רכבים בישראל
שיתוף רכבים קיים כבר שנים רבות בקיבוצים ברחבי ישראל במה שנקרא "רכב לחבר". שיתוף מסחרי של רכבים קיים בישראל מאז 2013 בצורה שונה מחברות שיתוף הרכבים המוכרות בעולם כמו Zipcar וחברות ישראליות, כגון סיטי קאר וחברת מיי קאר.
בשנת 2013, מנכ"לי מספר עיריות במרכז הארץ הביעו הסכמה עקרונית לחבור לעיריית תל אביב בהקמתו של מערך לשיתוף רכבים בדומה למערך שיתוף האופניים הקיים כבר בארץ. הערים המשתתפות בפרויקט הן : תל אביב, רעננה, ראשון לציון, הרצליה, חולון, רמת גן, גבעתיים ובת ים[2]. בנוסף לכך, חברת CAR2GO יצרה בארץ מעין מערכת של שיתוף מכוניות כאשר היא מאפשרת השכרת מכוניות נקיות ומתודלקות לטווחים קצרים. יחד עם זאת, פלטפורמת הכלכלה השיתופית Rentitb[3] מאפשרת לכל אדם לשכור מכוניות מאנשים פרטיים דרך אפליקציית החברה ואתר האינטרנט שלה וכן מאפשרת לכל אדם להשכיר את המכוניות שלו לאנשים סביבו לכל פרק זמן. Rentitb לקחה את רעיון שיתוף המכוניות צעד אחד קדימה ומאפשרת יצירת מאגר מכוניות גדול יותר הזמין לחלקים גדולים יותר באוכלוסייה ולא רק במרכז הארץ.
ב-2017 נחנך מיזם שיתוף רכבים בתל אביב שייקרא אוטו-תל[4]. כן נחנך בנובמבר מיזם שיתוף רכבים חשמליים בחיפה שיורחב לקריות ונתניה.[5]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אביב לביא, התנועה הקיבוצית: רכב לשעה - בלי ביטוח, בלי בלאי ובלי דלק, באתר nrg, 26 בדצמבר 2008
- אליזבת רוזנטל, האם "המכונית המשותפת" תחליף את הפרטית?, באתר הארץ, 6 ביולי 2005
- עודד רוט, שיתוף מכוניות: שיקולי סביבה מול שיקולי פרט וחברה, באתר אי-מאגו
- לילי בוטמן, איך חלום על צריכה שיתופית, הפך לצונאמי ששטף את תעשיית הרכב!, באתר תחת עץ הפקאן.
הערות שוליים
- ^ Pisani, J (2009). Car Sharing Takes Off. 4 בדצמבר 2009
- ^ תומר הדר, לא רק לתל אביבים: שיתוף רכבים, גם ברעננה ורמת גן, באתר כלכליסט, 30.04.13
- ^ עוזי בלומר, Rentitb: צריכים סולם וכלי עבודה? כבר לא חובה לקנות, באתר כלכליסט, 10.10.2015
- ^ הלל פוסק, תל אוטו בתל אביב - כל מה שרציתם לדעת, באתר ynet, 9 ביוני 2016
- ^ אחיה ראב"ד, רכב שיתופי עירוני: חיפה נקייה מתל אביב, באתר ynet, 7 בנובמבר 2017
35248471שיתוף מכוניות