רזאן זיתונה
| עיסוק | עיתונאית ועורכת דין העוסקת בנושא זכויות אדם |
|---|---|
| תחקירים בולטים | פעילה בנושא זכויות האדם בסוריה |
| קישורים חיצוניים | |
| http://vdc-sy.net/en | |
רזאן זיתונה (בערבית: رزان زيتونة; נולדה ב-29 באפריל 1977), עורכת דין ועיתונאית סורית פעילת זכויות האדם. היא נעצרה על ידי קבוצה חמושה בלתי ידועה, ייתכן שמדובר בכוח של צבא האסלאם הסורי שהתנגד לפעילותה, ולא ידוע מה עלה בגורלה. נכון לאוגוסט 2018 גורלה נותר לא ידוע, על פי החשד, היא נהרגה.
קורות חייה
רזאן נולדה בטריפולי, לוב, שם עבד אביה כסוחר. בהיותה בת שנתיים עברה משפחתה לערב הסעודית, וכשהייתה בגיל 12, חזרה משפחתה למולדתה בסוריה, שם הקים האב עסק והאם עבדה כמורה. ב-1999 סיימה זיתונה לימודי משפטים באוניברסיטת דמשק. ב-2001 התחילה לעבוד כעורכת דין סטז'רית.
מאז 2011 עבדה זיתונה בתחום זכויות האדם ולפני תחילת המחאות העממיות נגד השלטון הסורי ב-2011 דיווחה על עבירות נגד זכויות האדם בסוריה והחישה עזרה כעורכת דין למשפחות האסירים הביטחוניים.
ב-12 במאי 2011 נכנסו אנשי ביטחון של הממשל הסורי לביתה, ערכו בו חיפוש וביקשו לעצור אותה. משלא הצליחו למצוא אותה, הם עצרו את בעלה, שהוחזק בבידוד במקום בלתי ידוע כמעט שלושה חודשים, לאחר שעונה. הוא שוחרר ב-31 ביולי 2011.[1]
לאחר שנתיים בהן גרה רזאן בחשאי בדמשק, היא עברה ב-25 באפריל 2013 לדומא (עיר במחוז דמשק). שם, בין אזרחי העיר שהייתה שרויה במצור וברעב, היא שכרה דירה והתחילה לעבוד יחד עם בעלה ואאל חמאדה ושני עורכי דין אחרים (סמירה ח'ליל ונאזם חמאדי).
זיתונה פיתחה פרויקטים להעצמת נשים, ותיעדה באופן יומיומי את פשעי השלטון נגד האזרחים. היא כתבה ושידרה סרטונים בשפה אנגלית, והפיצה אותם לאמצעי מדיה חיצוניים. בנוסף היא הצליחה לבנות ולהוביל ובזמן קצר ועדה שהצטרפו אליה מאות פעילים צעירים משכילים, ובה דנו בכל ענייני המהפכה הסורית ובעתידה של סוריה כמדינה דמוקרטית לאחר נסיגת השלטון הנוכחי.[2]
פעילויותיה
ב-2001 הייתה זיתונה חברה באגודת עורכי דין הפועלים למען חירות האסירים הביטחוניים ואסירי חופש הביטוי בסוריה. היא הייתה אחד מהמייסדים של האגודה למען זכויות האדם בסוריה (Human Rights Association in Syria - (HRAS שהוקמה ב-2001 והמשיכה לעבוד באגודה עד 2004. ב-2005 היא הקימה את SHRIL (Syrian Human Rights Information Link), דרך ארגון זה היא המשיכה לדווח על הפרות של זכויות אדם בסוריה. מ-2005 היא החלה להיות פעילה גם בוועדה לתמיכה במשפחות של אסירים פוליטיים בסוריה (Committee to Support Families of Political Prisoners in Syria).
ביוני 2011 הקימה זיתונה את ארגון VDC, ששימש כמרכז מידע שתיעד את עבירות השלטון הסורי נגד האזרחיים,[3] בנוסף לפעילויותיה בוועדת תמיכה במשפחות האסירים הביטחוניים בסוריה, האתר שלה הוא: VDO - Violations Documentation Center in Syria.[4] המרכז הוקם, על פי מייסדיו, כדי לתעד בצורה זהירה ועצמאית הפרות של זכויות האדם בסוריה, בעבר בהווה ובעתיד, כדי להוות מוקד ידע ומקור לא רק לתקשורת אלא גם למען הצדק העתידי הנדרש בסוריה.[3]
זיתונה הייתה חברה בוועדות התיאום המקומיות (בערבית: لجان التنسيق المحلية في سوريا) שהוקמו באפריל 2011. מאז 2004 כתבה עשרות כתבות ודו"חות בעיתונים, בנושא זכויות האדם בסוריה וחופש הביטוי.[5]
גורלה
בספטמבר 2013 דיווחה זיתונה לעיתון המקוון הלבנוני "NOW Lebanon" (אנ') שהיא מקבלת כל הזמן איומים מגורמים אסלאמיים כדי שתפסיק לכתוב את דוחותיה.[6] האיומים היו מקבוצות אנונימיות חמושות בעיר הסורית דומא. ב-9 בדצמבר 2013, בשעות הערב המאוחרות, הותקף מרכז תיעוד העבירות שניהלה, על ידי קבוצה אנונימית וחמושה. הם חטפו את זיתונה ואת עמיתיה למרכז התיעוד (בעלה ואאל חמאדה, סמירה ח'ליל, ונאזם חמאדי). דובר ארגון VDC מסר שמעריכים כי החטיפה בוצעה על ידי צבא האסלאם (סוריה), ארגון מורדים ערבי ג'יהאדיסטי הפועל בסוריה ופעיל באזור. [7]
באפריל 2014 הבהירה משפחתה בהצהרה שפרסמה כי היא מאשימה את הקבוצות החמושות הנמצאות בדומא בחטיפת זיתונה ועמיתיה.[8]
חמישים ושבעה ארגונים העוסקים בזכויות האדם יצאו בהצהרה הדורשת לשחרר את רזאן זיתונה וחבריה שנחטפו ב-2013, בהם הארגונים: "H.R.W" ,"Freedom House" ו-"Syrian Observatory for Human Rights".[9]
"רזאן היא אישה חזקה ומקריבה את עצמה למען עזרה לאחרים, היא שקדנית ועקשנית, היא אישה עם פוטנציאל, כתבה הרבה סיפורים קצרים גם בילדותה וכל חייה שאפה להשיג צדק וכבוד למען בני עמה." כך ספרה אחותה רים זיתונה לתקשורת.
פרסי הוקרה
- ב-6 באוקטובר 2011 זכתה רזאן ב"פרס אנה פוליטקובסקיה" על שמה של העיתונאית אנה פוליטקובסקיה, מטעם האגודה הבריטית "RAW in War" בשל שליחת דוחות מתועדים על פשעי השלטון הסורי בקרב האזרחים.[1]
- ב-27 אוקטובר 2011 נבחרה על ידי הפרלמנט האירופי בנוסף לארבעה אזרחים ערביים לזכות ב"פרס סחרוב לחופש המחשבה",[10] היא לא הגיעה לקבל את הפרס, משום שהסתתרה בסוריה.[11]
- ב-2013 קיבלה את אות האומץ הנשי הבינלאומי
- ב-2014 זכתה רזאן בהוקרה מטעם הפורום הכלכלי העולמי שמקום מושבו בשווייץ, היא נבחרה עם 190 נשים אחרות כאחת הדמויות המשפיעות ופועלת למען החברה, ותרומתן בחברה ממשיכה.
- ב-27 בנובמבר 2014 קיבלה יחד עם שלושת חבריה שנחטפו יחד איתה, את פרס פטרה קלי (צר'), הפרס מוענק אחת לשנתיים על ידי קרן היינריך בל הגרמנית, ליחידים או לארגונים שהצטיינו בפעילותם בתחומים שונים ביניהם זכויות אדם.[12]
עמיתיה החטופים
שלושת העמיתים שנחטפו עם זיתונה, שהיו אף הם פעילים במרכז שהקימה, הם:
- סמירה ח'ליל (سميرة خليل) (אנ') הייתה פעילה פוליטית במשך תקופה ארוכה בסוריה. היא נכלאה בין השנים 1987–1991 על רקע פעילויותיה, ושהתה ארבע שנים בכלא הנשים בדומא. סמירה גם עבדה באחד העיתונים, ועבדה עם משפחות האסירים והחטופים שהשתתפו במלחמת האזרחים בסוריה שפרצה במרץ 2011. היא אף תמכה ועזרה לנשים חד-הוריות מדומא להתפרנס ולשרוד בצל המלחמה.
- ואאל חמאדה (وائل حماده), בעלה של רזאן – מן המייסדים והפעילים בוועדות התיאום המקומיות בסוריה. היה פעיל לפני המהפכה הסורית. וכשפרצה המהפכה ב-2011 עצרה אותו הממשלה הסורית, ואחר מספר חודשים, שוחרר. ואאל תרם רבות למען תמיכת וסיוע לאזרחי מחוז דמשק שסובלים ממצור כוחות השלטון הסורי, חמאדה ניסה לברוח אך כוחות השלטון עצרו וכלאו אותו ב-30 באפריל 2013 וב-12 ביולי הועבר לבית סוהר המרכזי -דמשק ושוחרר בקנס וב-9 דצמבר באותה שנה נחטף עם אשתו רזאן ועוד שני פעילים.
- נאזם חמאדי (ناظم حمادي), משורר ועורך-דין, הוא אחד התורמים לשחרור את האסירים בבתי סוהר השלטון הסורי על רקע חופש הביטוי, ייצג אותם בבית משפט, הוא גם ממייסדי ועדת התיאום המקומית בסוריה, ואף היה מן המסייעים והתומכים באזרחי מחוז דמשק השוהים באזורי המצור.
קישורים חיצוניים
- דף הפייסבוק Razan Zaitouneh - رزان زيتونة
- סוריה: על חטיפת פעילת זכויות אדם רזאן זיתונה וחבריה באתר המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון . 19 בינואר 2014
- לו הייתי דיקטטור, הייתי רואה בכם אויב באתר globalvoices.org 19 ביולי 2014
- מנדי ספדי, טרגדיית זכויות האזרח בסוריה באתר news1, 12 בפברואר 2008
- Syrian Activist In Hiding: 'If We Didn't Believe We Will Win, We Couldn't Bear All This', ראיון מהמחבוא ב-7 באוקטובר 2011
- بيان صحفي اثلث خبصوص حادثة اختطاف احملامية والناشطة البارزة رزان زيتونة وزمالئها:
- חשבון הטוויטר של רזאן זיתונה
- שידור הווידאו האחרון של זיתונה בדצמבר 2013 (באנגלית)
- One year on, activists demand answers in Razan Zaitouneh disappearance באתר syriadirect.org
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Razan Zaitouneh (Syria) 2011: Winner of the Anna Politkovskaya Award
- ^ من يخشى رزان زيتونة؟,كرم نشار,ترجمة: هلال شومان,ספטמבר-2014
- ^ 3.0 3.1 Violations Documentation Center in Syria - OUR STORY
- ^ VDC - Violations Documentation Center in Syria
- ^ www.ibn-rushd.org/typo3/cms/ar/awards/.../cv-razan-zaitouneh-سيرة حياة رزان زيتونة
- ^ https://now.mmedia.me
- ^ The Syrian Opposition Is Disappearing From Facebook, MICHAEL PIZZI, The Atlantic, 4 בפברואר 2014
- ^ بيان من عائلة المحامية والناشطة رزان زيتونة - مركز توثيق www.vdc-sy.info/index.php/ar/reports/1396960046
- ^ http://www.gc4hr.org/news/view/841
- ^ Sakharov Prize for Freedom of Thought 2011
- ^ Written message transmitted to European Parliament by Ms Razan Zaitouneh, Sakharov laureate from Syria, 14 בדצמבר 2011. באתר .globalprogressiveforum
- ^ Petra-Kelly-Preis 2014 an vier entführte Menschenrechtsaktivist/innen in Syrien
31690987רזאן זיתונה