רוני ליבוביץ
 | |
| לידה | 24 באוגוסט 1954 (גיל: 70) |
|---|---|
רוני ליבוביץ' (נולד ב-24 באוגוסט 1953) הוא שודד בנקים ישראלי, שהתפרסם בכינוי "האופנובנק". שדד 21 בנקים. הוא נתפס וריצה שמונה שנות מאסר וחודש. מעשיו כנגד הבנקים עוררו אהדה רבה בקרב הציבור.[1]
ביוגרפיה
ליבוביץ נולד ליהושע (שוקי) ודבורה (לבית רוטשילד) ליבוביץ והוא בן לאחת המשפחות העשירות בישראל. סבו מצד אביו, חיים לייבוביץ, הקים בתל אביב בשנת 1931 את מפעל "עץ הזית".[2] הוא גדל בשכונת תל גנים שברמת גן ולמד בבית הספר "תל גנים" שבשכונה. בהיותו נער נשלח על ידי הוריו לפנימית "הדסים", שם למד במשך כשנה וחצי עד שהנהלת המוסד יזמה את סיום לימודיו. לאחר מכן החליף מספר בתי ספר ולפני גיל 16 הפסיק את לימודיו ויצא לעבוד.
בנובמבר 1970 התגייס לצה"ל ושירת בחיל התובלה. ביוני 1973 סיים קורס קצינים בסיסי בבה"ד 1. ליבוביץ הוסמך לקצין תובלה ובאוקטובר 1973 עת פרצה מלחמת יום הכיפורים הוצב בדרום. בעודו בשירות צבאי נישא לאיריס וכשנה מאוחר יותר נולד בנם היחיד - ליאל.
בסוף שנות השבעים הצטרף לעסקי המשפחה בישראל ובארצות הברית. ליבוביץ חילק זמנו בין הרצליה (בה התגורר) לניו יורק. לקראת סוף שנות השמונים הסתכסך עם משפחתו על רקע עסקי ונפרד ממנה. ליבוביץ השקיע בכמה עסקים ונקלע לחובות.[2]
ב-21 בפברואר 1989 ביצע ליבוביץ שוד בנק ראשון בסניף הבנק הבינלאומי בהרצליה פיתוח ליד ביתו.[3] ב-7 באוקטובר 1990 ביצע את שוד הבנק האחרון שלו בסניף בנק הפועלים ברמת גן. ב-18 באוקטובר 1990 נתפס ליבוביץ' בידי שוטרי תחנת גבעתיים[4] והובא למשפט.[5]
בניגוד לדיווחי העיתונות מתקופת מעשי השוד[6] עצמם ובניגוד להערכות המשטרה[7][8] בשנות האלפיים טען ליבוביץ כי מעולם לא השתמש באופנוע עבור מעשי השוד שביצע. לסניפים אותם שדד, הוא נהג להגיע ברגל או באמצעי תחבורה אחר. הכינוי "האופנובנק" דבק בו לטענתו, משום שנהג לחבוש קסדה בעת השוד על מנת לטשטש את זהותו. בעבר רווחה האמונה השגויה כי שדד את הבנקים באופנוע ולאחר השוד הסתלק במשאית, בזמן שהמשטרה מחפשת אופנוען.[9] יתרה מזאת, לאחר שבית המשפט גזר על ליבוביץ' לפצות את הבנקים ששדד ורכושו עוקל לצורך העניין, בנק לאומי העמיד למכירה אופנוע שהיה ברשות ליבוביץ' וכדי להעלות את מחירו, הבנק טען כי זהו האופנוע, ששימש למעשי השוד.[10]
בשניים ממעשי השוד ירה ליבוביץ באקדח.
לאחר תפיסתו
בחקירתו הודה במעשי השוד שביצע ושיתף פעולה עם חוקריו באופן מלא. ימים ספורים לאחר לכידתו החזיר את כל הכספים ששדד.[11] בבית המשפט המחוזי נגזר דינו לעשרים שנות מאסר, אך בערעור לבית המשפט העליון הופחת עונשו ל-14 שנות מאסר, לאחר שגם התביעה הסכימה להפחתת העונש. בפסק דינו של המשנה לנשיא מנחם אלון הובאו שיקוליו להפחתת העונש:
שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי עמדו על הודאת המערער וחרטתו, אך הטילו ספק בכנותה. בכך באו לכלל טעות. תסקיר המבחן שהוגש לנו, ושלא היה לפני בית המשפט המחוזי, מתאר בפרוטרוט את תולדות חייו הסבוכים והמורכבים של המערער ואת חרטתו העמוקה. ואם יטען הטוען, שגם חרטה כזו כבר הייתה לעולמים ואין היא מיוחדת למערער דנן, בא המערער שלפנינו וצירף מעשה של השבת כל הגזלה שגזל לחרטה שבדיבור ושבלב. והכספים לצורך השבת הגזלה, שנלקחו על ידי המערער בהלוואה מאחרים כדי לפצות מיד וללא דיחוי את הנגזלים, בוא יבואו מתוך כספים שיושגו על ידי מכירת ביתו הוא. דנתי גם דנתי בשודדים משודדים שונים, מקצתם מודים ואינם מביעים חרטה ומקצתם מודים ומתחרטים, אך מעולם לא בא לפניי שודד, המשיב, תוך ימים ספורים מרגע הודאתו וחרטתו, את כל הכספים שגזל לבעליהם, בליווי מכתב אישי לכל נגזל ונגזל, שבו מכה הוא על חטא ושבו מבקש הוא להסביר לנגזליו כיצד בא לכלל מעשי השוד החמורים.[12]
אופנועו האישי חולט על ידי המדינה. ליבוביץ' ריצה שמונה שנות מאסר ושוחרר בשנת 1998 לאחר ניכוי שליש וחנינה מנשיא המדינה עזר ויצמן.
לאחר שחרורו מהכלא מתפרנס ליבוביץ ממתן הרצאות על מעשי השוד והחיים בכלא.[13] הוא מנהל אתר אינטרנט בשם "האופנובנק", בו הוא מייעץ לאנשים שצפויים להיכנס לכלא כיצד לשרוד.
בתקופת מעשי השוד, היו רבים שהזדהו עם השודד וראו בו גיבור שהצליח "להכות את הבנקים והממסד".[1] מאז השתחרר זוכה ליבוביץ למעקב מדורי רכילות בתקשורת.
בחודש מרץ 2014 החל שידורו של סרטון פרסומת לקטנוע, בכיכובו של ליבוביץ. לאור מחאות הורתה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו להפסיק את שידור הסרטון בנימוק שהוא מעודד עבריינות,[8] אך בהמשך התירה שידור גרסה מקוצצת שלו.
משפחתו
מנישואיו הראשונים נולד בנו, פרופסור ליאל ליבוביץ - סופר, עיתונאי וחוקר משחקי וידאו באוניברסיטת ניו יורק.
מאז שחרורו מהכלא, חי ליבוביץ עם יסמין מרחב, מנהלת משרד הפרסום "באומן בר ריבנאי אקספרט". השניים נישאו באי טאנה שברפובליקת ונואטו וליבוביץ אימץ את בתה.
לקריאה נוספת
- גדעון מרון, אופנובנק, 1995
קישורים חיצוניים
- האופנובנק - האתר הרשמי של ליבוביץ
- בוקי נאה, האופנובנק: אבי האויב של עצמי, חדשות, 12 בפברואר 1991
- עומר חימי, שובו של האופנובנק, באתר nrg, 22 באוגוסט 2005
- מידע על האופנובנק בקטלוג הספרייה הלאומית
- נח אבגר הלוי, האופנובנק הראשון מדבר: "יכול להיות שרציתי להיתפס", מגזין מוטו, 6 בדצמבר 2012
חגי עמית, "ברשות השנייה חסר הומור וקשר למציאות. אני לא נתפש בציבור כעבריין ולא מרגיש עבריין", באתר TheMarker, 28 במרץ 2014
אביב פרנקל, "האופנובנק": סיפורו של העבריין האהוב במדינה, באתר של "רשת 13", 28 במרץ 2014 (במקור, מאתר "nana10")- האופנובנק: "אחרי כל שוד הייתי עומד ליד הבנק ששדדתי, שם לא יחפשו אותי"
- חיפוש אופנובנק בעיתונות יהודית היסטורית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 הבנק הוא גם חבר, חדשות, 4 בנובמבר 1990
- ^ 2.0 2.1 ביזנס ואמנות אחזקת האופנוע, מעריב, 22 באוקטובר 1990
- ^ שדד בנק ברמת-אביב ונמלט מהמשטרה על אופנוע אדום, חדשות, 9 במרץ 1989
- ^ עיריית גבעתיים, חדשות, 23 באוקטובר 1990
- ^ לא מזיז עיניים ולא את הראש; כאילו חנטו אותו, חדשות, 21 באוקטובר 1990
- ^ מאות מתקשרים למשטרה ו"מזהים" את השודד האופנוען, מעריב, 19 בספטמבר 1990
- ^ נעם וינד, האופנובנק באקסטזה – אופנועי מוטוגוצי חוזרים לארץ, באתר מאקו, 3 בינואר 2013
- ^ 8.0 8.1 , נתי טוקר, הרשות השנייה פסלה לשידור את הפרסומת עם האופנובנק רוני ליבוביץ', באתר TheMarker, 20 במרץ 2014
- ^ דני ענבר, "נתפסתי כי רציתי להיתפס", באתר מאקו, 17 בנובמבר 2011, מתוך התוכנית "אנשים"
- ^ בית המשפט העליון פסק: האופנוע של השודד לייבוביץ' - רכוש בנק לאומי, הארץ, 20 במאי 1994
- ^ הבנקים יקבלו את כספי השודד, חדשות, 25 באוקטובר 1990
- ^ ע"פ 1399/91 רוני ליבוביץ נגד מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 177
- ^ רוני ליבוביץ אתר הלו מרצים
35351522רוני ליבוביץ