רויאל ארסנל
.svg){kind=spacer}
רויאל ארסנל (באנגלית: Royal arsenal. במקור ווליץ' ארסנל) היה מפעל נשק ותחמושת בשכונת ווליץ' שברובע גריניץ' שבדרום-מזרח לונדון. המפעל שימש כייצרן נשק, מעבדת חומרי הנפץ ושדה הניסויים של הכוחות המזוינים של בריטניה מראשית המאה ה-18 ועד לאחר מלחמת העולם השנייה. המפעל נודע במיוחד בשל קבוצת הכדורגל ארסנל שנוסדה על ידי עובדי המפעל שגם התגוררו בשכונת ווליץ'.
היסטוריה
מייסוד המפעל ועד ראשית המאה ה-20
בשטח המפעל היה החל מ-1671 מגרש לאחסנת ארטילריה על שטח 125 מ"ר. בשנת 1695 נוספה מעבדת תחמושת (Royal Laboratory) וב-1717 נוסד מפעל ייצור הנשק — Royal Brass Foundry שייצר רובים ותותחים. רבים מבנייני המפעל נבנו על ידי האדריכל ג'ון ונברו (John Vanbrugh). עד שנת 1777 גדל שטח המפעל לכ-400 מ"ר וב-1804 הוא הוקף בחומת לבנים בגובה 6 מטר, גבולו המזרחי של מתחם המפעל נתחם על ידי תעלה שנחפרה בין 1814 ל-1815 על ידי פועלי כפייה.
ב-1805 הוחלף שם המפעל מווליץ' לרויאל ארסנל על ידי המלך ג'ורג' השלישי. בסמוך למפעל קמו מספנת ווליץ', האקדמיה הצבאית המלכותית ומפקדת כוחות הארטילריה, שהפכו את ווליץ' לאתר צבאי.
בתקופת מלחמת קרים (1854–1856) נערכו במפעל ניסויים ופיתוחים רבים, בהם שימוש יעיל ראשון בניטרוצלולוזה ורכישת זכויות הפטנט על קורדיט (סוג של דינמיט) מאת ממציאו, אלפרד נובל ויישומו לפגזים.
פעילות חברתית
עובדי המפעל בתקופה זו חיו כקהילה והתגוררו בסמוך. ב-1868 התאגדו פועלים שעבדו במפעל במסגרת קואופרטיבית והקימו שותפות צרכנית שמטרתה הייתה רכישה סיטונאית של מצרכי יסוד במחירים נמוכים יחסית, תוצאה של כוח הקנייה של הקבוצה, וחלוקתם לחברים תמורת תשלום נמוך. במהלך 115 השנים שלאחר מכן גדלה האגודה והקיפה בשיאה (1975) חצי מיליון חברים בלונדון, שמלבד צרכניות נהנו משירותי ביטוח, סיעוד, ספריות ושירותים קהילתיים נוספים.
ערך מורחב – היסטוריה של ארסנל
ב-1886 התארגנו מספר עובדים ויצרו קבוצת כדורגל. ב-1893 נכנסה הקבוצה כמועדון מקצועני לליגה האנגלית כ"ווליץ' ארסנל" והיא קיימת עד היום. ב-1913 עבר המועדון לצפון לונדון. עם כניסת מועדון ארסנל לליגה המקצוענית הוקם על ידי העובדים מועדון חובבים בשם "מועדון הכדורגל של מפעלי התחמושת המלכותיים" (Royal Ordnance Factories FC).
מלחמות העולם
במלחמת העולם הראשונה הגיע הייצור לשיא. שטח המפעל השתרע על 5.3 קמ"ר והוא העסיק 80,000 עובדים. ב-1916 בנתה ממשלת בריטניה שיכון בן 1,500 דירות לשיכון הפועלים בשכונת אלת'ם הסמוכה. המפעל קושר במסילת ברזל פרטית אל תחנת פלמסטד. לאחר תום המלחמה עסק המפעל בייצור קטרי רכבת.
במהלך שנות השלושים נכנס המפעל שוב לייצור מוגבר של כלי נשק לקראת מלחמת העולם השנייה. כל מפעלי הנשק והתחמושת הבריטיים אורגנו במסגרת "מפעלי התחמושת המלכותיים" (Royal Ordnance Factories (ROFs)) והוכפפו לניהול ממשלתי מכוון על יד משרד המלחמה. 30,000 איש עבדו במפעל ארסנל עצמו. המפעלים, שכללו חומרי נפץ, נפגעו במהלך הבליץ ועובדי מפעל "אי הצפרדע" (אי בנהר התמזה) שנפגע בפגיעה ישירה פונו בספטמבר 1940. 103 פועלים נהרגו ו-770 נפצעו במהלך המלחמה.
לאחר המלחמה חזר המפעל לייצר קטרי רכבת. ייצור נשק ותחמושת התחדש עם פרוץ מלחמת קוריאה.
שקיעה ופיתוח
לאחר המלחמה, כחלק מן הצעדים לשיקום לונדון, נמכרו רבים משטחי המפעל, תוך שהם מפנים מקום לבניית פרבר בשם תמזמיד (Thamesmead) ופריצת דרכים חדישות שעברו דרך שטח המפעל שהיה מוקף בחומה, תוך הריסת חלקים ממנה. ב-1991 הוקם על חלק משטח המפעל ההיסטורי בית הכלא בלמרש (Belmarsh HM Prison).
ב-1994 חדל המפעל מלהתקיים. מבנים היסטוריים ששרדו זכו להיכנס לתוכנית שיקום ושיפוץ כבניינים רשומים ושולבו בתוכנית הבינוי וההתחדשות של דרום-מזרח לונדון (Thames Gateway). באחד המבנים שוכן "מוזיאון אבק השרפה - מוזיאון הארטילרייה המלכותי" (Firepower – The Royal Artillery Museum) המספר את סיפור המפעל.
לקריאה נוספת
- Hogg, Brigadier O.F.G., (1963). The Royal Arsenal Woolwich (Vol 1 & 2). Oxford: Oxford University Press.
- Masters, Roy, (1995). Britain in Old Photographs: The Royal Arsenal, Woolwich. Strood: Sutton Publishing. מסת"ב 0-7509-0894-7.
- Rita Rhodes, An Arsenal for Labour: the Royal Arsenal Co-operative Society and Politics 1896-1996, Holyoake Books, 1999,מסת"ב 0-85195-253-4
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רויאל ארסנל |