רוג'ריוס מסלרנו
תבנית מדען ריקה
רוג'ריוס (לפני 1140 - בערך 1195; נקרא גם Rogerius Salernitanus, Frugard, Roger Frugardi, Roggerio Frugardo, Rüdiger Frutgard ו-Roggerio dei Frugardi) היה מנתח מהעיר סלרנו שכתב ספר על רפואה בשם "הפרקטיקה של הכירורגיה" (Practica Chirurgiae) הספר ידוע גם בשם (Chirurgiae Magistri Rogerii) ונכתב ככל הנראה בין השנים 1180 ל-1170, אם כי יש השערה כי נכתב מאוחר יותר משנת 1230. הספר שכתיבתו הושפעה גם מהרפואה בעולם האיסלאמי של ימי הביניים ובסיוע העריכה של תלמידו גידו ד'ארצו הצעיר מרשימות הרצאות בבית הספר לרפואה של פארמה, והוא הטקסט הכירורגי העתיק ביותר בתרבות המערבית. עבודתו של רוג'ריוס שמרה על המסורת החזקה של בית הספר לרפואה של סלרנו, הקיימת מאז המאה התשיעית, שהייתה חלוצה בחקר האנטומיה והכירורגיה .
הספר שפרסם של רוג'ריוס כתוב בשפה ברורה, קצרה ומעשית, היא גם לא עמוסה בציטוטים ארוכים שנגזרו מעבודות רפואיות אחרות של התקופה. הספר כתוב בצורה מסודרת מבחינה אנטומית ומוצגת על פי סיסטמטיזציה פתולוגית - טראומטית, כוללת טיפול מומלץ קצר לכל מחלה. רוג'ריוס היה צופה עצמאי והיה הראשון שהשתמש במונח זאבת כדי לתאר את המחלה על תסמיניה המיוחדים.
הוא המליץ על חבישה המבוססת על שימוש באלבומין ביצה עבור פצעי הצוואר, ולא האמין שניתן לשקם עצבים, כאשר הם קטועים, אם כי הוא חשב שהם ללא ספק עשויים להתאחות. וכן הוא ממליץ, בין היתר, שבמקרה של פציעות מעיים, יש לתפור את הפצע לאחר שהוחדרה מעליו צינורית של פקעת סמבוק. [10] עבודתו של רוג'ריוס הייתה הטקסט הראשון של ימי הביניים בנושא כירורגיה ששלט בתחומו בכל אירופה, והוא שימש באוניברסיטאות החדשות בבולוניה ובמונפלייה. עבודתו של רוג'ריוס נשמרה רלוונטית על ידי המהדורה החדשה (1250) שנעשתה על ידי תלמידו רולנדו דה פארמה, פרופסור בבולוניה. לעבודה נוספו הגהות מאוחרות יותר שכללו עדכונים ורבים מכתבי היד הללו כוללים איורים מפוארים המפרטים את הטיפול הרפואי.
עד המאה ה-13, ערים רבות באירופה דרשו מהרופאים לעבור כמה שנות לימוד או הכשרה לפני שהם יוכלו להתאמן. לכירורגיה היה מעמד נמוך יותר מהרפואה הטהורה, עד שרוג'ריוס חיבר את החיבור שלו, שהניח את היסודות לספרות הענפה של המדריכים הכירורגיים המערביים, שהשפיעו על הענף עד לעת החדשה.
עיבודים ליצירתו של רוג'ריוס מסלרנו הפכו בסיס לפרסומים רפואיים אחרים כמו ב"רולנדינה" מאת תלמידו של רוג'ריוס רולנד מפרמה וב"Chirurgia" מאת יוהנס ג'מאטוס מסלרנו המנתח והרופא וילהלם בורגנסיס. שהיה רופאו האישי של המנהיג הצבאי סיימון דה מונפורט הוא נשא הרצאות בבית הספר לרפואה במונפלייה על הניתוח וריפוי הפצעים של רוג'ריוס מסלרנו. ספרו של רוג'ריוס מסלרנו שימש כבסיס לכתב יד של המנתח מהווזר בצורת פירושים בספרו. בסוף המאה ה-14, שידוע לחוקרים בשם לייפציג רוג'ר גלוס (Leipzig Roger Glosse) הכלול בכתב יד מס. 1224 בספריית אוניברסיטת לייפציג, פורסם בשפה הגרמנית ועיבוד משלים על ידי מחבר לא ידוע. קבוצת הטקסטים הנרחבת, שעלתה מספר הלימוד של רוג'ריוס והורכבה מעיבודים לטקסט המקורי של רוג'ר ("רוג'רינה" משנת 1180) ומהדורתו השנייה ("רולנדינה", בסביבות 1240) מהמאות ה-12 עד ה-14, היא המכונה "הגלוס של רוג'ריוס" או ה"קומפלקס של רוג'ריוס". בסביבות 1250, מחבר מסלרנו ריכז את התוכן של הטקסט המקורי של רוג'ר והגלוס של רוג'ריוס .
לקריאה נוספת
- Leonard D. Rosenman, The Chirurgia of Roger Frugard (2002).
- "היסטוריה של הרפואה - בית הספר של סלרנו", אתר New Advent
קישורים חיצוניים
רוג'ריוס מסלרנו40611413Q612064