רבנית
רַבָּנִית הוא תואר כבוד לאישה המנהיגה, מלמדת או מורה את הציבור ביהדות. לרוב אין הסמכה מסודרת לתפקיד זה, ובניגוד לתפקיד ה"רב", שלו הגדרה מובחנת הנקבעת על ידי הסמכה או מבחני הרבנות הנהוגים כיום, לתפקיד הרבנית אין הגדרה אחת, והוא נקבע לרוב על פי ההתנהלות בפועל או תפיסתה בידי הציבור (למשל, אישה הכותבת פרשנות או מעבירה שיעורים ביהדות, תכוּנֶה רבנית).
התואר משמש גם כתיאור לאשת הרב, כמקבילה לתוארו של בעלה הרב, אף במקרה שאינה עוסקת בהוראה או הדרכת הציבור.
הרבנית כמנהיגה תורנית
על אף שהדבר היה נדיר, במהלך הדורות ידועות נשים שהנהיגו מבחינה רוחנית את הציבור. כך למשל דבורה הנביאה שהייתה "שֹׁפְטָה את ישראל"[1], ומכאן שהייתה מנהיגה ציבורית, ולחלק מהדעות גם מורת הלכה[2].
דמויות בולטות נוספות שתפקדו בדומה למושג "רבנית" של ימינו הן ברוריה התנאית, שהורתה הלכה וכן בענייני מוסר ודרך ההלכה;[3] ואסנת ברזאני, שעמדה בראש ישיבה בכורדיסטן במאה ה-17;[4].
הרבנית כמנהיגת היהדות הנשית
רבניות רבות לאורך הדורות התמקדו בעשייה למען נשים בקהילתן, או הנהגה תורנית של כלל הנשים. כך למשל הרבנית רבקה בת מאיר טיקטינר (שנפטרה בפראג בשנת 1605) חיברה ספרים לנשים והעבירה דרשות שהיו מיועדות לנשים; ושרה בת-טובים (שפעלה בראשית המאה ה-18) חיברה ספרי תחינות לנשים, שהיו נפוצים בקרב נשות אשכנז.
הרבנית כאשת הרב
לאורך הדורות הכינוי "רבנית" שימש ברוב הקהילות לתיאור אשת הרב, שבאופן מסורתי פעלה בקרב נשים, לצד הרב. לרוב תפקיד זה היה ייצוגי כמו תפקיד הרב (למשל בשמחות, בניחום אבלים וכדומה), אך גם מעשי – כאשר לעיתים אשת הרב הורתה הלכה לנשים, בעיקר בעניינים אינטימיים. העובדה שאשת רב כמוה כרב עצמו, מבחינת ההתייחסות אליה בכבוד כמנהיגת הקהילה, מקורה כבר בתלמוד: ”דְּבִיתְהוּ דְּרַב הוּנָא הֲוָה לָהּ דִּינָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן. אָמַר, הֵיכֵי נַעֲבִיד? אִי אֵיקוּם מִקַּמָּהּ – מִסְתַּתְּמָן טַעֲנָתֵיהּ דְּבַעַל דִּינָא; לָא אֵיקוּם מִקַּמָּהּ – אֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר. אָמַר לֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ: צֵא וְאַפְרַח עָלַי בַּר אַוָּוזָא וְשָׁדֵי עִלָּוֵואי”.
רש"י במקום מפרש שהסיפור אירע לאחר פטירת רב הונא[5], כלומר זוהי הדגשה שהכבוד לאשת הרב כחלק בלתי נפרד מההנהגה התורנית קיים גם כאשר היא בפני עצמה, ולא רק כאשר הרב והרבנית נשואים.
היו רבניות רבות במהלך הדורות שעיקר הנהגתן הייתה כמנהיגות לצד אישיהן רבני הקהילה, ובתרומתן להתפתחות הקהילה, כמו הרבנית מלכה רוקח (נפטרה בשנת 1853), שידועה בתמיכתה בהתפתחותו הרוחנית של אישהּ רבי שלום רוקח, מייסד חסידות בעלז, ובהשתתפותה הפעילה בניהול החסידות ופיתוחה.
הערות שוליים
- ^ ספר שופטים, פרק ד', פסוק ד'
- ^ תרגום יונתן על אתר; הרב שמעון גולן תפקידי שררה לנשים, בתוך: יעקב ארזוני (עורך), שירת עלמות: פרקי הגות והלכה בענייני חינוך בת ישראל, קריית ארבע: מכון לרבני ישובים קריית ארבע – חברון, תשס"ד, עמ' 519–547. ראו עוד תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ט"ו עמוד א' ובתוספות שם, ד"ה אשר.
- ^ למשל: תוספתא למסכת כלים מציעא א' הלכה ג'; תוספתא כלים קמא ד', הלכה ט'; תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג עמוד ב'.
- ^ אורי מלמד ורינה לוין מלמד, "הרבנית אסנת – ראש הישיבה בכורדיסתאן", פעמים 82, 2000, עמ' 163–178.
אריה שביט, זרה בתוכם, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2001. - ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל' עמוד ב', רש"י ד"ה דביתהו דרב הונא.
33573141רבנית