רבי מרדכי ברודא (השני)
 | |
| לידה |
בערך תקע"ו שוסבורג ( ססובר, כיום ססטין (אנ')) |
|---|---|
| פטירה |
ג' בטבת תרמ"ג מיאווה (אנ'), הונגריה |
| מקום קבורה | מיאווה (אנ'), הונגריה |
| מקום פעילות | מיאווה (אנ'), הונגריה |
| רבותיו | רבי משה פערלס, רבי מאיר איזנשטטר |
| אב | רבי נתן נטע ברודא |
רבי מרדכי ברודא (השני) (בערך תקע"ו -ג' בטבת תרמ"ג) היה רבה של מיאווה (אנ') ומחבר הספר חדושי ושו"ת מהר"ם ברודא.
ביוגרפיה
נולד לרבי נתן נטע ברודא אב"ד שוסבורג (ססובר
, כיום ססטין (אנ')) ולהינדל בתו של רבי אריה לייב הלוי פוקס רבה של רוגנדורף ווספרם.
למד אצל רבי יצחק משה פערלס אב"ד אייזנשטט ובוניהאד, ואצל רבי מאיר איזנשטטר באונגוואר. בעת הפרדו מרבו זה כתב לו רבו מכתב סמיכה, ובו כתב ”והלכה כמותו בכל מקום”.
נישא למלכה בת הנגיד רבי אלכסנדר האלשטיין משעבעש (סל'). לאחר נישואיו התגוררר שנים רבות במיאווה (אנ') והחזיק שם ישיבה לתלמידים רבים[1]. בשנת תרכ"ד, בגיל 48, התקבל לרב ואב"ד הקהילה במיאווה והקהילה הסמוכה טורא לוקא.
נפטר בג' בטבת תרמ"ג ונטמן בבית החיים במיאווה. חתנו רבי עקיבא הכהן שטראסר מילא את מקומו, ולאחר מכן בנו רבי יוסף ברודא כיהן בתפקיד עד רציחתו בידי הנאצים.
משפחתו
- בתו הינדל אשת רבי אורי מילר רבה של ברעזווא ומחבר ספר בן אורי, ובזיווג שני אשת הנגיד רבי יעקב קויפמאן מיאבלאניטץ.
- בתו חנה אשת רבי יוסף חייב לאפפלער מסעניץ.
- בתו צעריל אשת רבי עקיבא הכהן שטראסר בנו של רבי יעקב יהודה הכהן שטראסר, ונכדו של הכתב סופר. מילא מקום חותנו כרבה של מיאווה, ולאחר כעשר שנים עבר לכהן ברבנות טוקאי.
- בתו רחל אשת רבי יוסף נוסבוים מפאפא.
- בנו יחידו רבי יוסף ברודא, רבה האחרון של מיאווה. נישא ליכט בת הרב ישראל פרנקל אב"ד דשאטמאנסדארף. נספה בשואה.
ספרו
ספרו חידושי ושו"ת מהר"מ ברודא יצא לאור בשנת תרס"ח על ידי בנו רבי יוסף ברודא וחתנו רבי עקיבא שטראסר, בהסכמת רבי משה צבי פוקס ורבי מרדכי לייב וינקלר שהרבו בשבחו[2]. ושוב בשנת תשמ"ב בניו יורק ע"י נכדו הרב יונתן הכהן שטראסר.
לקריאה נוספת
- שו"ת מהר"מ ברודא באתר היברו בוקס בהקדמת המו"ל.
- קו' אשא עיני אל ההרים באתר אוצר החכמה.
הערות שוליים
- ^ עדות בנו וחתנו בהקדמה לספר חידושי ושו"ת מהר"מ ברודא.
- ^ למשל: "כי אני זכיתי להיות ממכיריו של אותו צדיק ולשעשע אתו בהלכה, ולראות את עוצם חכמתו ובקיאותו עמקותו וחריצותו, ודכירנא כי אאמ"ו הגאון זצוק"ל תמיד היתה תהלתו של אותו גאון בפיו הקדוש"... "והרבה פעמים היה לפלא בעיני, שאף שלא היה בעל ספרים הרבה בכל זה כל רז לא אנוס ליה, בחכמה בדעת והכל היה כמונח בקופסא אצלו דבר דבר על אופניו".