רבי מצ'מון הנגיד
| מדינה | תימן |
|---|---|
| פטירה | ד'תתקי"ב |
| מקצוע | סוחר |
| תפקיד | נגיד יהודי תימן, "פקיד הסוחרים" (ממונה על נמל עדן ושותף מסחרי של מושל העיר) |
| צאצאים | חלפון |
מצ'מון בן יפת (חסן) בן בונדאר (נפטר בשנת ד'תתקי"ב, 1151[1]) היה נגיד ארץ תימן ו"פקיד-הסוחרים" במאה ה-12. ישב בעיר עדן.
חייו
נולד למשפחת נגידים וסוחרים עשירים, שייתכן שמוצאה בפרס. ההשערה נשענת בין היתר על השם הפרסי של הסב, בנדאר[2]. אביו יפת היה אף הוא "פקידי הסוחרים", ומשפחתו תרמה רבות לישיבות הגאונים בבבל וכן לישיבות ארץ ישראל ומצרים. נוהג זה לתרום לישיבות הגאונים בבבל היה קיים בקהילת יהדות תימן במשך מאות שנים: במאות ה-10 וה-11 נזכרים במכתבי הגאונים שמות של חכמים מתימן שהיו אחראים על גביית הכספים המיועדים לצורכי ישיבות בבל, כמו עמרם בן יהוחנן מהעיר צעדה, ידידיה "אלוף" מצנעא, משה ושלמה בר סעיד מהעיר ירים ועוד.
כאבותיו, היה מצ'מון "פקיד הסוחרים" – בא-כוחם של סוחרים זרים בעיר עדן, שטיפל בסחורות ששלחו לו ומכר וקנה עבור הסוחרים שהיה בא-כוחם. הוא החזיק ב"בית פקידות" (בערבית "דאר וכאלה"), שבו קבץ את הסחורות והכספים שנשלחו אליו, ובו התקיים עיקרו של המסחר בעיר, כמעין בורסה. הוא ניסח חוזים וביתו היה כעין משרד דואר עבור הסוחרים[3]. הוא היה ממונה על נמל עדן ושותפו המסחרי של מושל העיר[4], וביחד פתחו שירות אוניות ישיר בין עדן לאי סרי לנקה[2]. חלק חשוב בתפקידו היה גם הטיפול בעזבונם של סוחרים שטבעו בים[5]. תפקיד "פקיד הסוחרים" היה רב עוצמה שכן בתקופתו פרח הסחר הבינלאומי בעיר.
בנוסף היה "נגיד ארץ תימן", שמונה בידי ראשי הישיבות היהודיות לאיסוף תרומות ושאלות שיועברו לישיבות, ולהנהגת הציבור במדינתו[6]. בגניזה הקהירית נמצאו מכתבים רבים ממנו ואליו העוסקים בענייני חוק ומשפט, וכן שירים שנכתבו לכבודו[2]. הוא מתואר כך: "ממונה מן ראשי גלויות ומן ראשי ישיבות על כל ישראל, ונאמן השליטים אשר הם במדינת הים ואשר הם במדבר". משמעות הדבר שקיבל אישור לנגידותו מראש הגולה חזקיה בן דוד, מראש ישיבת פומבדיתא רב האי גאון, מראש ישיבת סורא רב ישראל בן רב שמואל בן חפני גאון ומהרב מצליח הכהן גאון, ראש ישיבת גאון יעקב שהועתקה מארץ ישראל למצרים והיה ראש הקהילה היהודית באימפריה הפאטמית[4]. את התפקיד קיבל מאביו, אך הרחיב את סמכותו באמצעות פעילות ענפה והסכמוֹת ראשי הגולה וראשי הישיבות[7]. היה בעל השפעה על כל יהודי תימן, עד לצעדה שבצפון[8].
עמד בקשרים הדוקים עם חכמי יהודי מצרים, שאל אותם שאלות בהלכה ותמך בהם מבחינה כלכלית וכך כותב עליו רבי מצליח הכהן גאון: "נגיד לעם ה', שר השרים, ראש הקהילות". היה נתון להשפעתו של רב מצליח הכהן, וקבע בסדר התפילה את הרשות בשם רב מצליח גאון. בהמשך – ככל הנראה בשנת 1135 – הגיע לתימן פרסי מזרע בית דוד, ממשפחת ראש הגולה, ומרבית יהודי תימן, בהם מצ'מון, קיבלו עליהם את מרותו כראש גולה לזמן מה. קבלת המרות של הנשיא הפרסי יצרה מחלוקת חריפה בין הסוחר חלפון הלוי בן נתנאל ובין ראשי הקהילה ובהם מצ'מון הנגיד. חלפון פנה לערכאות, ונתבקש ליישב את המחלוקת מול מצ'מון. בהמשך חזר המצב לקדמותו והקהילה קיבלה את רב מצליח הכהן כראש גולה[8].
מצ'מון היה נשוי לאחותו של אבו זכרי יהודה בן יוסף הכהן, שהיה פקיד סוחרים בקהיר בירת מצרים[3]. נפטר לפני חודש חשוון ד'תתקי"ב (1151)[1] ואת מקומו ירש בנו חלפון (נפטר ב-28 באוקטובר 1172[9]). גויטיין משער כי האחים חלפון וישועה בני מצ'מון, שהיו שניהם נגידי ארץ תימן במאה ה-13, היו צאצאיו של מצ'מון. למצ'מון בן דוד, שהיה נגיד תימן בזמנו של הרמב"ם, הקדיש רבי יהודה אלחריזי עותק מספרו ה"תחכמוני", ויש יסוד להנחה שהיה גם הוא מצאצאיו של מצ'מון הנגיד הראשון. הוא היה אחרון יהודי תימן שמוזכר בתקופה זו בהקשר של הסחר הבינלאומי להודו. כן ייתכן שרבי דוד עדני, מחבר "מדרש הגדול", היה ממשפחת הנגידים[10].
ראו גם
לקריאה נוספת
- שלמה דב גויטיין, התימנים: היסטוריה, סדרי חברה, חיי הרוח: מבחר מחקרים, מנחם בן ששון (עורך), ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשמ"ג 1983.
- שלמה דוב גויטיין ומרדכי עקיבא פרידמן, ספר הודו ב': מצ'מון נגיד ארץ תימן וסחר הודו, תעודות מגניזת קהיר ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשע"א.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 גויטיין 1983, עמ' 54 והערה 6
- ^ 2.0 2.1 2.2 גויטיין 1983, עמ' 78–79
- ^ 3.0 3.1 גויטיין 1983, עמ' 39
- ^ 4.0 4.1 גויטיין 1983, עמ' 40
- ^ גויטיין 1983, עמ' 86
- ^ על התפקיד ראו: שלמה דב גוייטיין, "נגידי ארץ תימן", בתוך: גויטיין 1983, עמ' 75–83
- ^ גויטיין 1983, עמ' 80
- ^ 8.0 8.1 גויטיין 1983, עמ' 55–57, 73, 80
- ^ גויטיין 1983, עמ' 81
- ^ גויטיין 1983, עמ' 42, 81–82
