אלחנן דב מרוזוב

מתוך המכלול
(הופנה מהדף רבי אלחנן מרוזוב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלחנן דב מרוזוב

הרב אלחנן דב מרוזוב (כונה חוניע, או בכינויו המחתרתי אד"ם, ראשי-תיבות של שמו; ה' כסלו ה'תרל"ח, 1877 - ח' בניסן ה'תרצ"ח, 9 באפריל 1938) היה מזכירו של האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, וניהל את ישיבות תומכי תמימים המחתרתיות ברוסיה הסובייטית. נהרג על קידוש ה' בשל פועלו המחתרתי למען שמירת היהדות[1].

ביוגרפיה

נולד בעיירה יוזווקע ליד העיר צ'רקאסי שבאוקראינה, לצבי הירש אריה ליב ורחל לאה מרוזוב.הוריו היו יהודים יראי שמים, אך לא היו חסידי חב"ד.

בגיל 13 התייתם מאביו, למד מספר שנים בישיבת ליטאית במינסק. ב-תרנ"ז, פגש חסיד חב"ד תושב מינסק שהציע לו לנסוע עמו ללובביץ' לחודש תשרי, במהלך חודש תשרי נשבה בקסמה של חסידות חב"ד וכבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים, שנוסדה אז.

בחורף תרס"ד, הבחין הרבי הרש"ב בכישרונותיו ודאג שר' אלחנן ילמד בצוותא עם בנו יחידו, רבו לעתיד של ר' אלחנן, רבי יוסף יצחק שניאורסון מחב"ד[2].

ב-תרס"ח מונה למשגיח בישיבה. באותה שנה נשא את מרת אסתר פבזנר, בתו של שוחט העיירה קלימוביץ', מנישואין אלו נולדו לו חמישה ילדים. מעט לאחר פטירתה נשא בשנית את בת דודתה, חיה ברכה בתו של השוחט מפאצ'עפ הרב דוד מענדל הכהן כ"ץ, שהאריכה ימים ונפטרה בניו יורק קרוב לגיל מאה. כמה שנים לאחר חתונתם ביקשה ממנו גט לאור זאת שבעת היותה בהריון, פרצה שרפה בלובביץ' והוא רץ להציל את בית הרבי במקום להציל את ביתם, אך חזרה בה לאחר שהרבנית סטרנא שרה אשת הרבי הרש"ב ברכה אותה שיהיו לה בנים תלמידי חכמים.

מספר שנים לאחר מכן מונה למזכירו של האדמו"ר הרש"ב עד לפטירתו בשנת תר"פ. בשנת תרע"ח עבר לרוסטוב שם היה עד שנת תרפ"ג.

לאחר הסתלקותו של הרבי הרש"ב, המשיך לשמש כמזכירו של הרבי הריי"צ יחד עם הרב יחזקאל פייגין, ניהל את ענייני החצר ותנועת חב"ד ברוסיה וכן את נתינת דמי מעמד - הכסף שנותנים החסידים עבור הרבי והוצאות החסידות.[דרוש מקור].

פעילותו המחתרתית מאסרו וסוף ימיו

כשהוטל האיסור על הפצת יהדות ברוסיה הסובייטית עמד בראש המחתרת החסידית ברוסיה, בראש ישיבות תומכי תמימים ברוסיה, בראש העוסקים בפעילות המחתרתית של הקמת תלמודי תורה עבור ילדים יהודים, ובראש ישיבת תפארת בחורים לניגרד. לא ידוע רבות על פעילותו החשאית, כמו על כל פעילות המחתרת בשנים אלו. הוא הוגדר[3] אצל הבולשת הסובייטית כנציגו של רבי יוסף יצחק שניאורסון ברוסיה הסובייטית וכאחראי לקשר עם חסידי חב"ד בברית המועצות, לאחר שהאדמו"ר עצמו יצא משם בשנת תרפ"ח.

מאסרו הראשון

בשנת 1927, נאסר ביחד עם רבו, ונידון ל-3 שנות מאסר בעוון פעילות מחתרתית. לאחר צאתו של הרבי מרוסיה ב-1927 נשאר בלנינגרד וניהל את הישיבות המחתרתיות ברוסיה.[דרוש מקור] מאז לא נשאר ללון במקום אחד, כשהוא בורח מאימת השלטון הקומוניסטי מויטבסק למוסקבה, ובחזרה ללנינגרד, כשבכל משך הזמן הזה היה תחת שם בדוי, על מנת שלא יעלו על עקבותיו.[דרוש מקור]

מאסרו השני

ב-3 בפברואר 1938 נאסר הרב מרוזוב יחד עם בנו וכתריסר יהודים, רובם חסידי חב"ד, על ידי הנ.ק.וו.ד. בעיר לנינגרד. קבוצה זו עונתה במרתפים והוצאה להורג. במשך זמן ממושך לא נמסר למשפחות מה עלה בגורלם מלבד שנשלחו לגלות של עשר שנים. עד לשנת 2014 לא היה מידע נוסף אודותם.

איתור מידע על הנרצחים ומקום קבורתם

בשנת 2014 הותר העיון בחומר ארכיוני של הק.ג.ב. בהם תיקי מאסרם של קבוצה זו עם תמונתיהם וכתבי האישום. בכתב אישום של כמה מהחסידים שנעצרו נאמר: "הנאשמים: מורזוב אלחנן - פבזנר ב. ל. (ר' חונייע מרוזוב החזיק פספורט על שם פבזנר), רסקין יצחק, אלטהויז פנחס - נאשמים בתקנה 85 [בגידה]... קבוצת אנטי-מהפכנים לאומניים... פעולתם המיוחדת הייתה ארגון פעילות אנטי-מהפכנית לאומנית עם צעירים דתיים. לארגון קוראים 'תפארת בחורים'.. קיבלו סיוע מחוץ לארץ.".

הרב יפרח אפראימוב, משליחי חב"ד בפטרבורג שערך את החיפוש מספר: "במקום היתה כעין אנדרטה לזכר היהודים שקבורים במקום, אך ללא שמות הנרצחים. מנהל בית הקברות אמר לי שאסור לעשות מצבה חדשה, משום שהמקום סגור. אמרתי לו שעל-פי היהדות המצבה צריכה להיות במקום שבו האדם נקבר."[דרוש מקור] לאחר וידוא שבמקום האנדרטה קבורים הנרצחים האסירים ומאמצים מול השלטונות אושרה הנחת מצבה עם שמותיהם לזכרם, באותו בית קברות בלנינגרד המכונה כיום סנקט פטרבורג.

ככל הנראה הוצא להורג ב-9 באפריל 1938 (ח' בניסן, ה'תרצ"ח)[4].

משפחתו

למרוזוב נולדו שישה בנים ושתי בנות.

לקריאה נוספת

  • שניאור זלמן אשכנזי, אוצר החסידים: ברית המועצות ופולין, הוצאת חזק, תשע"ה, עמודים 63-89.
  • שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית, הוצאת קה"ת, תשמ"ט[5].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. הידברות
  2. אוצר החסידים: ברית המועצות ופולין, עמוד 63.
  3. אוצר החסידים: ברית המועצות ופולין, עמוד 87.
  4. 77 שנה אחרי: אותר קבר 'הרוגי המלכות' מחב"ד, ערוץ 7
  5. בסוף הספר יש מפתח שמות עם כל העמודים ששמו מופיע
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0