רבי ראובן בן חיים
רבי רְאוּבֵן בֶּן חַיִּים (נפטר לפני 1279[1]) היה מחכמי פרובנס באמצע המאה ה-13 והתגורר בנרבון שבדרום-מערב צרפת של ימינו. מעט מאוד פרטים ביוגרפיים ידועים עליו. ידוע שהוא ואחיו אברהם חיברו פיוטים, ושהוא היה תלמידו של יצחק הכהן, שהיה מתלמידיו של אברהם בן דוד מפושקירה. ידוע גם שהיה רבם של מנוח בן יעקב ומנחם המאירי. האחרון העטיר עליו שבחים רבים בהקדמה לספרו "בית הבחירה על מסכת אבות" כבקיא בתלמוד ובעל השכלה רחבה.[2]
רבי ראובן היה מחברו של "ספר התמיד",[3] פירוש פילוסופי לתפילות, שהכיל גם הלכות על התפילות יחד עם פירוש.[2] רבי אהרן בן יעקב מלוניל השתמש בספר בספרו "ארחות חיים" ונראה שגם רבי דוד אבודרהם עשה בו שימוש.[2] עזריה מן האדומים מזכיר פירושים שלו על אגדות חז"ל בספרו "מאור עיניים", החלק "ימי עולם".[2]
אברהם גייגר סבר שלוי בן אברהם בן חיים היה בן אחיו של רבי ראובן.[2]
לקריאה נוספת
- משה הלברטל, "בין תורה לחכמה" - רבי מנחם המאירי ובעלי ההלכה המיימונים בפרובנס, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2000
קישורים חיצוניים
- רבי ראובן בן חיים, ספר התמיד, באתר היברובוקס
- אוצר החיים, באתר היברובוקס ירחון תשרי-חשוון, תרצ"ה, עמוד 17
הערות שוליים
- ^ הערך רְאוּבֵן בֶּן חַיִּים באנציקלופדיה העברית, כרך ל' עמוד 385
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Reuben Ben Ḥayyim
- ^ ספר התמיד, לרבינו ראובן בן חיים (רבו של הרב המאירי). יוצא לאור בפעם ראשונה על פי כתב יד יחידי נעולם ... עם מבוא והערות מאת יעקב משה טולידאנו
