קרקע בזלת
קרקע בזלת היא סוג של קרקע חרסיתית המתהווה על אבני בזלת מבליית סלעי בזלת[1].
תכונות
קרקע בזלת היא רדודה יחסית[1], הגם שהיא לעיתים מגיעה לעובי של מטר ואף יותר[2]. אופק A שלה הוא רגבי גרעיני, אופק B הוא בעל מבנה רגבי, ואופק C כולל שברי סלע בדרגות התפוררות שונות. חדירות המים בקרקע בזלת היא איטית והאוורור מועט. היא בעלת נקודת כמישה גבוהה של כ-25-27%. כשהיא רטובה, קרקע בזלת היא דביקה ופלסטית וכשהיא יבשה היא נסדקת ונשברת[2]. קרקע בזלת כולל שיעור גבוה של חרסית שבין 55-65%. קרקע בזלת לרוב נעדרת גיר, אך כאשר קרקע הבזלת נמצאת על בזלת שמעורב בה גיר יכול אחוז הגיר בקרקע להגיע עד 10%. קרקעות הבזלת חסרות הגיר הן בעלות תגובה אלקלית חלשה וכשיש בהן גיר הן בעלות תגובה אלקלית בינונית. תכולת החומר האורגני והחנקן היא נמוכה, תכולת האשלגן בינונית ותכולת הזרחן היא גבוהה. לקרקע בזלת קיבול קטיונים ניכר, כאשר הקטיון החליף הראשי הוא סידן, מגנזיום מהווה כ-20% מהקטיונים ונתרן ואשלגן מועטים מאוד כקטיונים חליפיים[2].
קרקע בזולת בעל גוון אפור, חום כהה אשר לעיתים נוטה לאדום[1]. חלק מקרקעות הבזלת עשירות בפחמת הסידן שהוא תוצר של פירוק הפלגיוקלז באבני הבזלת על ידי מי תהום המכילים פחמן דו-חמצני[1].
שימוש
קרקע בזלת משמשת לגידולי שדה ומטעים[2].
תפוצה
סוג זה של אדמה נמצא בישראל ברמת הגולן[1], בחלקים המזרחיים של הגליל ובסביבות עמק יזרעאל ועמק בית שאן[2].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 עמנואל מזור, גיאולוגיה בפטיש ישראלי, האוניברסיטה הפתוחה, מהדורה מתוקנת 1994
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 האנציקלופדיה לחקלאות, כרך ראשון, עמוד 188
