קרב מרג' דאבק
| מלחמה: המלחמה הממלוכית-עות'מאנית | ||||||||||||||||||
| תאריך | 24 באוגוסט 1516 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | קרב חאן-יונס | |||||||||||||||||
| מקום | סוריה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מכריע של האימפריה העות'מאנית תבוסה מוחצת של הממלוכים | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב מרג' דאבק (בערבית: معركة مرج دابق, קרב (אזור) המרעה דאבִק; טורקית Mercidabık Muharebesi) הוא קרב שנערך ביום ראשון ה-24 באוגוסט 1516 בסוריה, צפונית לחלב של ימינו, ובו הכו כוחות האימפריה העות'מאנית את הסולטנות הממלוכית.
הרקע לקרב
ערך מורחב – המלחמה הממלוכית-עות'מאנית
האימפריה העו'תמאנית בימי סלים הראשון התקדמה במסע כיבוש מהיר והתפשטה הן מערבה לכיוון אירופה והן מזרחה ודרומה. הכח החזק באותה תקופה באזור המזרח התיכון הייתה הסולטנות הממלוכית, שמרכזה היה בקהיר. בסולטנות הממלוכית שלטו שליטים ממוצא צ'רקסי והיא הייתה במצב של התדרדרות שלטונית ומדינית שנמשכה משנות ה-90 של המאה ה-15. כחלק מתפיסה צבאית שמרנית, הממלוכים סירבו להשתמש בנשק חם. הם שמו דגש על תנועת פרשים קלים ועל ירי קשתים. העות'מאנים, לעומת זאת ציינו באותה תקופה חדשנות צבאית ושיכללו את השימוש בארטילריה.
בקיץ 1516 היה ברור לממלוכים שמגמת הכיבוש של הצבא העות'מאני תהיה לכיוון מצרים. הדוקטרינה הממלוכית הייתה לצאת לקראת האיום ולא להתבצר ולהמתין לו. ואכן הכוחות הממלוכיים יצאו בחיל של כעשרת אלפי פרשים מקהיר במגמה לפגוש את הכוח העות'מאני ולעצור אותו.
הקרב
הכוחות נפגשו באזור המרעה דאבק וניצבו אלה מול אלה. כיוון התקפה של הממלוכים היה ממזרח למערב. העות'מאנים נערכו בעמדות הגנה מולם. כח יאניצ'רים סמוי התמקם מדרום למערך הממלוכי ופניו צפונה. בתחילה היה כוחם של הממלוכים על העליונה והם הדפו את האגף הדרומי של הטורקים אל מעבר לעמדות ההגנה שלהם, היה זה תכסיס של סלים הראשון שנועד למשוך את הממלוכים אל תוך מלכודת. כאשר התקדמו הממלוכים פרץ כח היניצ'רים וחסם מאחוריהם את דרכי הנסיגה. או אז ניתנה הפקודה לפתוח באש תותחים. לפי כל הדיווחים נראה שהממלוכים הופתעו מאש התותחים. בעיקר הושפעו לרעה הסוסים. בקרב שורות הלוחמים הממלוכים החלה בהלה והם החלו לנוס - אולם דרכי הנסיגה שלהם היו כבר חסומות. כל זאת תוך התפרעות של הסוסים וקטל שערכו בהם הטורקים שאיגפו את הכח הממלוכי והשמידו אותו. הניצחון העות'מאני היה מוחלט. למעשה, לא נותרה התנגדות של ממש לכוחם מסוריה ועד קהיר.
קיים בידנו תעוד יוצא-דופן, בעברית, מאת אליהו קפשאלי בן התקופה המתאר:
"ויהי כאשר ראה המלך (הסולטאן העות'מאני) כי החלו הממ"לוקי להתגבר על התורגמי' (טורקים) וכי ראה כי כבר החלו להתקרב אל מול פני הסוללות הגדולות ויאמר לעמו: מהרו חושו אל תעמודו והשליכו הארטל"ריאה הגדולה עליהם ועליהם תבוא אש וגופרית ורוח זלעפות. הדבר יצא מפי המלך ויבעירו את הסוללות כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים... ולממ"לוקי מלקו את ראשם... ואשר נמלטו מהארטל"ריאה הכום הסוסים וימותו כי לא היו כל כך מלומדי קול הברת הארטל"ריאה וישמעו את קול הסוללות ויסולו עליהם דרכם באש פלדות... והם היו בעוכריהם כי לא ידעו הארט"לריאה וכשמוע קולה קול גדול ולא יסף, נסו וקראו: כולנו מתים, ונסו מנוסת חרב ובחופזם לנוס נפלו ונשברו... ויבואו עליהם התורגמי וימיתום... וינגפו לפני התורגמי וינוסו איש לאוהליו וימותו כל גיבורי הממ"לוקי."
— אליהו קפשאלי, סדר אליהו זוטא, כרך א'. מהדיר: אריה שמואלביץ', יד בן-צבי והאוניברסיטה העברית, תשל"ו. ע"מ 327-8
ניתוח הקרב
אין ספק שקרב מרג' דאבק הוא דוגמה לניצחונה של עדיפות טכנולוגית על פני שיטות לוחמה מיושנות ושמרניות. עוז הרוח, האומץ והנחישות הממלוכית והנכונות שלהם להסתער מול פני האויב לא עמדו להם אל מול טכנולוגיה עדיפה של סוללת תותחים.
מהידוע לנו כיום, הקטל של התותחים העות'מאנים כשלעצמם לא היה גדול. אך גורם ההפתעה, החרדה והבלבול שזרעו בשורות החיילים והשפעתם ההרסנית על הסוסים גרמו לשבירת ההתקפה ולבהלת המנוסה.
זהו אחד הקרבות הראשונים בהיסטוריה בהם תותחים שימשו ככלי הכרעה בשדה הקרב.
השלכות הקרב
האימפריה העות'מאנית המשיכה בהתפשטותה דרומה. נערכו אמנם קרבות מגננה בחאן יונס וליד גיזה, אך הם לא הצליחו למנוע את ההשתלטות העות'מאנית תוך זמן קצר על קהיר ועל המזרח התיכון כולו. תאריך הקרב מסמן את תחילת שלטון האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון. שלטון שנמשך בדיוק 400 שנה. (ההפסקה היחידה בשלטון העות'מאני הייתה בשנים 1831–1840, כאשר מוחמד עלי, ששלט מטעם הסולטאן העות'מאני במצרים, מרד בו בתמיכת הצרפתים וכבש את ארץ-ישראל וסוריה )
ראו גם
לקריאה נוספת
- אמנון כהן (עורך), היסטוריה של ארץ-ישראל, כרך 7: שלטון הממלוכים והעות'מאנים (1804-1250), ירושלים, כתר ויד יצחק בן צבי, 1981
- מרדכי גיחון, אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל, מביתר ועד תל-חי: היסטוריה צבאית, ירושלים 1974. עמ' 73
  | |
|---|---|
|
קישורים חיצוניים
23258331קרב מרג' דאבק