קצב צומתי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קצב צמתיאנגלית: Junctional rhythm) הוא הפרעה בקצב הלב במסגרתה חדרי הלב מופעלים כתוצאה מדחף חשמלי שמקורו הוא בקשר הפרוזדור והחדר (צומת ה-AV) הנמצא בין העליות לחדרים, במקום שיופעלו על ידי הקוצב הראשי של הלב[1].

פתופיזיולוגיה

במצב תקין, עובדת מערכת ההפעלה וההולכה החשמלית של הלב באופן בו הדחף החשמלי (דה-פולריזציה) הראשוני הגורם לכיווץ הלב יוצא מקשר הגת והפרוזדור (הקוצב הראשי או SA node), משם הוא מתפשט בעליות הלב וגורם לכיווצן. לאחר מעברו בעליות מגיע הדחף החשמלי אל קשר הפרוזדור והחדר שם הוא מעוכב לפרק זמן של 120–200 מילישניות בטרם ממשיך אל החדרים. לאחר השהיה זו ממשיך הדחף החשמלי דרך אלומת הפרוזדור והחדר (סיב ההולכה על שם היס) אל צרורות ההולכה הימני והשמאלי ומשם אל סיבי ההולכה הסופיים שמוליכים אותו אל תאי השריר עצמם וגורמים לכיווצם. מנגנון זה דואג לכך שהעליות יתכווצו ראשונות ויעבירו את הדם שבהן אל החדרים בטרם כיווץ החדרים עצמם.

על אף שדחף חשמלי מופק במצב תקין בקשר הגת והפרוזדור, שאר תאי הקוצב של הלב (Conducting cells) מסוגלים אף הם להפיק דחף חשמלי עצמוני. ככל שתא קוצב ממוקם נמוך יותר, כך הקצב אותו הוא מסוגל לייצר איטי יותר[2]. במצב בו הקוצב הראשי מייצר דחפים חשמליים במהירות תקינה, הוא מכניס את שאר תאי הקוצב לתקופה רפרקטורית במהלכה הם אינם יכולים לקבל גירוי חשמלי נוסף, כך למעשה הם אינם משתמשים ביכולתם העצמונית אלא מהווים אך ורק סיב הולכה דרכו עובר הדחף החשמלי שהופק על ידי הקוצב הראשי. כאשר הקוצב הראשי אינו מפיק דחפים חשמליים או שהוא מפיק דחפים חשמליים באופן איטי מהרגיל, עשויים תאי הקוצב אחרים להשתמש ביכולתם העצמונית ולהפיק גירוי חשמלי משלהם.

קצב צמתי נוצר כתוצאה מפעילות לא תקינה של הקוצב הראשי או כתוצאה מחסימת הדחף החשמלי בנקודה מסוימת לפני שהגיע אל קשר הפרוזדור והחדר. כשדחף חשמלי אינו מגיע אל קשר הפרוזדור והחדר, משתמש הקשר ביכולתו לייצר דה-פולריזציה עצמונית[3]. הוא מפיק דחף חשמלי עצמוני במהירות של 40–60 פעימות לדקה, גורם לכיווץ החדרים ולמעשה שומר על המשכיות הפעילות המכנית של הלב.

גם במצב של קצב צמתי יתכווצו העליות לפני החדרים, עם זאת כיווצן יתרחש כתוצאה מהולכה רטרוגרדית של חשמל מקשר הפרוזדור והחדר כלפי מעלה[4].

קצב צמתי מאובחן באמצעות בדיקת אלקטרוקרדיוגרפיה (א.ק.ג.), בה ניתן לראות גלי P הפוכים או היעדר מוחלט של גלי P.

גורמים

מהירות

ככלל מהירותו של קצב צמתי היא בין 40–60 פעימות לדקה, עם זאת במצבים מסוימים עשוי קצב צמתי להיות איטי או מהיר יותר. קצב צמתי במהירות של בין 60–100 פעימות לדקה מכונה "קצב צמתי מואץ" ("Accelerated junctional rhythm"), ואילו קצב צמתי מהיר מ-100 פעימות לדקה מכונה "טכיקרדיה צמתית" ("Junctional tachycardia"). קצב צמתי במהירות של פחות מ-40 פעימות לדקה נקרא "ברדיקרדיה צמתית" ("Junctional bradycardia").

ראו גם

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26553150קצב צומתי