קמפהנג פט

קמפהנג פט
	שרידי מונומנטים בקמפהנג פט
	שרידי מונומנטים בקמפהנג פט
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1991, לפי קריטריונים 1, 3
חלק מתוך	העיר העתיקה של סוקהוטאי והאתרים הקשורים בה
מיקום
קואורדינטות	16°29′02″N 99°31′26″E / 16.484°N 99.524°E
	בנגקוק האד-יאי אודון טהאני צ'יאנג מאי נאקון ראטצ'אסימה סוראט טהאני קון קאן נאקון סי טמרט פאטאיה פוקט קמבודיה וייטנאם וייטנאם לאוס מיאנמר מלזיה מפרץ; תאילנד; ים; אנדמן; סי סצ'נלאי קמפהנג פט סוקהוטהאי

קמפהנג פט הייתה אחת משלוש הערים המרכזיות של ממלכת סוקהוטהאי, הממלכה הראשונה בסיאם, במאה ה-13 וה14.

רקע

תחילתה של האומה התאית היה במאה ה-12, עם נדידתו של עם מיונאן שבסין אל האזורים הצפוניים של האימפריה החמרית, ששלטה באותה תקופה על רוב דרום-מזרח אסיה. עם זה נקרא ת'אי, "אנשים חופשיים". אחד מנסיכיו נישא לאשה חמרית, ולאחר מכן התקומם כנגד השלטון החמרי המרכזי ויצר את הממלכה הסיאמית הראשונה. ממלכה זו נקראה ממלכת סוקהוטהאי, על שם בירתה. בנו השני של מייסד הממלכה, ראמחאמהאנג (Ramkhamhaeng‏, ראם החזק; בערך 1280–1318), היה אחד מן השליטים החשובים בתולדות תאילנד העתיקה. הוא הרחיב את גבולות ממלכתו בשורה של מלחמות, שהסתיימו בניצחונו; ובתחום החברתי, הוא ייסד ארגונים צבאיים וחברתיים, שנבנו על פי המבנים הארגוניים שהיו קיימים באימפריה החמרית. הוא הנחיל את כתב הקמר העתיק, וכן הקפדה רבה על שמירת הבודהיזם.

שלושת מרכזיה של הממלכה החדשה היו סוקהוטהאי, עיר הבירה; סי סצ'נלאי, וקמפהנג פט. סגנון הבנייה שנוצר בערים אלה היה תוצר של השפעות תרבותיות שונות, שהוטמעו בסגנון החדש. המבנים שהתאפיינו בסגנון זה נבנו מלבנים ועוטרו בקישוטי טיח ועץ; העיטורים השונים מגוונים מאוד, ומעידים על השפעה חמרית או ציילונית.

קמפהנג פט

העיר העתיקה קמפהנג פט נמצאת בגדה המזרחית של הנהר פינג, כ-360 קילומטרים מצפון לבנגקוק. ממצאים ארכאולוגיים מעידים שהעיר הייתה מיושבת עוד בזמנים פרהיסטוריים, אך מניחים שהעיר הנוכחית הוקמה במהלך שלטונו של המלך לי ת'אי משושלת סוקהוטהאי (1347–1371). העיר נקראה לפני כן מואנג צ'ה קאנג ראו ונא קון צ'ום, והייתה אחת הערים החשובות בממלכת סוקהוטהאי מן המאה ה-13 ועד המאה ה-15.

העיר הייתה בנויה כטרפז, במקביל לנהר; הצלעות הארוכות, מצפון ומדרום, היו באורך 2,200 ו-2,000 מטרים, בהתאמה, והצלעות הקצרות, ממזרח וממערב, היו באורך 500 ו-250 מטרים, בהתאמה. מיקומה האסטרטגי של העיר הביא להקפתה בחומות, שהיו במקור סוללות עפר מוקפות בחפיר, אך בשלב מאוחר יותר נבנו מחימר, ולמיגונה בביצורים, שערים ומגדלי שמירה. מיקומה של העיר במישור הביא לגישה נוחה, ולפריחת המסחר.

בלב העיר היו שני מקדשים בודהיסטיים חשובים, ואט פרא קאו (Wat Phra Kaeo) וואט פרא ת'אט (Wat Phra That). מבנים חשובים נוספים הם הארמון העתיק, סא מון, ומקדש שיווה. ואט פרא קאו מקיף קבוצה של מונמנטים עתיקים, המסודרים כמלבן. המקדש השני בגודלו, ואט פרא ת'אט, נמצא ממזרח לואט פרא קאו. במרכזו נמצאת פגודה הבנויה מאבן חול ולבנים, ומוקפת בחומה מאבני חול עם שער בכל צד.

שרידי קמפהנג פט ההיסטורית הוגדרו כפארק לאומי בתאילנד ב-1983, ושימורם מופקד בידי הממשלה בסיוע אונסק"ו. הפארק ההיסטורי קמפהנג פט הוכרז כאתר מורשת עולמית ב-1991, יחד עם הפארקים ההיסטוריים סוקהוטהאי וסי סצ'נלאי.