קלרנס מרטין
 | |||||||
| לידה | צ'יני, טריטוריית וושינגטון, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | צ'יני, מדינת וושינגטון, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | קלרנס דניאל מרטין | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | פארק הזיכרון פיירמונט, ספוקיין, מדינת וושינגטון, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
קלרנס דניאל מרטין (באנגלית: Clarence Daniel Martin; ) היה פוליטיקאי אמריקאי ממדינת וושינגטון, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כראש עיריית צ'יני בשנים 1928–1936, וכמושל וושינגטון ה-11 בשנים 1933–1941, הראשון מבין מושלי המדינה שנולד על אדמתה. מפברואר 1944 ועד ינואר 1945 הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של מדינתו.
מרטין נולד וגדל בעיר צ'יני שבטריטוריית וושינגטון. ב-1906 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, והצטרף לאביו לניהול חברת התבואה המקומית. בעת כהונתו כמושל וושינגטון, הוא נודע כ"מושל של העם" בשל חסכנותו בקפדנות בהוצאות הממשלה, אך גם דאג למיזמים כלכליים גדולים, כמו בנייתו של סכר גרנד קולי שסיפקה משרות רבות במהלך השפל הגדול.
ראשית חייו
קלרנס מרטין נולד בעיר צ'יני (אנ') שבטריטוריית וושינגטון כבנם של פרנסיס מ. ופילנה מרטין, שהיגרו למזרח וושינגטון מאוהיו דרך פורטלנד בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19. מרטין התחנך בבתי הספר הציבוריים של צ'יני, ב-1903 סיים את לימודיו בבית הספר הנורמלי המדינתי (כיום אוניברסיטת מזרח וושינגטון), והשלים את השכלתו באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, שם הוא סיים לימודי תואר בוגר אוניברסיטה ב-1906.
לאחר סיום לימודיו, הצטרף מרטין לאביו שעסק בחקלאות תבואות בהקמת העסק המשפחתי, חברת התבואות פ. מ. מרטין בצ'יני. עם מותו של אביו ב-1925, קיבל מרטין על עצמו את תפקיד הנשיא והמנהל הכללי של החברה. הוא שימש בתפקיד זה עד ראשית 1943, כאשר החברה נמכרה לחברת הביסקוויט הלאומית (Nabisco).
ראשית הקריירה הפוליטית
העניין של מרטין בפוליטיקה החל להתפתח בעיר הולדתו, והוביל לבחירתו למועצת העיר ב-1915. בהמשך הוא נבחר כראש העיר וכיהן בתפקיד מ-1928 ועד 1936, כולל תקופה של כשלוש שנים במקביל לכהונתו כמושל. במהלך תקופה זו הוא שימש גם כיושב ראש הוועדה המדינתית של המפלגה הדמוקרטית.
מושל וושינגטון
בנובמבר 1932 נבחר מרטין כמושל וושינגטון במסגרת ניצחון סוחף של הדמוקרטים באותה שנה שלמעשה החליפו את רוב הרפובליקנים במשרות הפוליטיות במדינה. הוא היה ראשון מושלי וושינגטון שנולדו במדינה, עובדה שהוא היה מאוד גאה בה. על רקע הנסיבות הכלכליות הקשות ואווירת המשבר של ראשית שנות ה-30, מסע הבחירות הראשון של מרטין למשרת המושל בלט במתינותו. לא היו בו דמגוגיה, לא מתקפות אישיות, לא איומים, לא גינויים ולא מתקפות מרירות.
מצע הבחירות שלו התבסס על הקלה בתחום האבטלה ורפורמה במיסוי. הוא נשבע "להשיב את ממשלת המדינה לעיסוק בשירות ובהטבות לתושבים". עד סוף מסע הבחירות רשם מרטין 750 נאומים ומסע של 40,000 מילים (64,000 ק"מ), אך כמו שהוא אמר, הוא "לא חילק סיגרים, לא נישק תינוקות, ולא הבטיח משרות".[1] הן בבחירות המקדימות והן בבחירות הכלליות, ספג מרטין מתקפות מיריביו על כך שהוא ניסה לקנות את משרת המושל. הוא הפריך את ההאשמות הללו כאשר ציין שהוא עשה שימוש בכספו שלו למימון מסע הבחירות ולפיכך לא היו לו מחויבויות כלפי אף אחד. הרוב שהוא גרף בבחירות היה גדול יותר מהרוב שזכה הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט בבחירות לנשיאות במדינת וושינגטון. כך הוא לא יכול היה להיות מואשם שניצחונו היה בזכות תוצאות הבחירות לנשיאות.
תקופת כהונתו הראשונה
מרטין הושבע כמושל וושינגטון בינואר 1933.[2] תקופת כהונתו הראשונה הייתה שנויה במחלוקת, ונמתחה עליו ביקורת הן על המינויים הפוליטיים שהוא ביצע והן על תוכניות הרווחה שלו. מרטין ספג ניכור מצד הגרעין הקשה של הדמוקרטים במדינה בשל מספר המינויים הגדול של הרפובליקנים למשרות בכירות שעליהם הוא החליט, רבים מהם היו כאלו שכיהנו בתפקידיהם בממשל הקודם של רולנד הארטלי. כדי להצדיק את מדיניות המינויים שלו, העיר מרטין: "לא זכיתי בכל רוב הקולות שלי מהדמוקרטים, ואני חושב ששתי המפלגות צריכות להיות מיוצגות".[3]
כאשר הושבע מרטין לכהונתו, היה השפל הגדול בשיאו. בנאום ההשבעה שלו, הוא הכיר בחומרת המשבר הכלכלי, אך דיבר על משאבי הטבע ומשאבי האנוש של המדינה וסיכם ש "ברור, עם משאבים כאלו בידינו, אנו צריכים את המרץ כדי לחפש, את הנחישות כדי לבנות, את הגאוניות כדי ליצור, ואת המוכנות לשתף פעולה לטובת הפיתוח המשותף". הוא האמין שזוהי חובתה המרכזית של הממשלה לקדם את טובת הכלל. ממשלת המדינה חייבת לקדם תוכניות קונסטרוקטיביות, אם כי לאו דווקא פופולריות, והעם חייב לקבל את ההקרבה הנחוצה. מרטין דחף לנטישת הגישות המסורתיות של פתרון בעיות כאשר אלו הוכחו כלקויות. קריאתו לנקיטת פעולה על ידי ממשלת המדינה הקדימה קריאה דומה ברמה הלאומית של הנשיא רוזוולט.
חודשים ראשונים אלו של מרטין בתפקיד היו תקופה של פעילות אינטנסיבית. הוא הציע להרחיב את הכלכלה הממשלתית באמצעות חיסול הבזבוז והפחתת משכורות עובדי המדינה. מאוחר יותר הוא הציע, ובית המחוקקים אישר, הפחתה של שכר כל עובדי המדינה ב-10 עד 25 אחוזים. מרטין תכנן להעביר את נטל משימות הרווחה מהמחוזות ומהסוכנויות המקומיות, שעמדו על סף פשיטת רגל, אל ממשלת המדינה. הוא המליץ על הנפקת איגרות חוב בסכום של 10 מיליון דולר לצורך מימון התעסוקה במיזמי עבודות ציבוריות קטנות היקף. בית המחוקקים אישר את הנפקת איגרות החוב, וצעדי הרווחה התממשו עד מהרה. לאחר מכן הוא הציע ארגון מחדש של מערכת המיסוי. בבחירות של נובמבר 1932, אישר ציבור הבוחרים מגבלה של 40 מילים למיסי הרכוש. תקרה זו הצריכה מקורות הכנסה נוספים ממיסים. מרטין הציע הטלת מס מכירות לטווח קצר כאמצעי זמני. הוא האמין שמס מכירות זה יוחלף בסופו של דבר בסוג של מס עסקים. מס זה הונהג במהלך מושב בית המחוקקים של 1933, אך בספטמבר אותה שנה הוכרז כנוגד את חוקת המדינה על ידי בית המשפט העליון של וושינגטון לאחר מאבק ארוך ומריר. וושינגטון ניצבה צעד אחד לפני כל המדינות בתחום הביטוח לגיל השלישי. המדינה הייתה אחת הראשונות במדינות צפון-מערב ארצות הברית שנכנסה לתחום ביטוח הזקנה כאשר בית המחוקקים העביר חוק לצעדים לביטוח לאומי בפברואר 1933. אף על פי שמושב בית המחוקקים של אותה שנה לא הצליח לספק מימון מספיק לתוכנית הפנסיות, הוא יצר את התקדים הנחוץ. ב-1935 דאג בית המחוקקים למקורות הכנסה נוספים לתוכנית.
מרטין קרא לביצוע מספר מיזמים דחופים בנאום ההשבעה שלו. הוא הציע ארגון מחדש של חוקי הבנקאות המדינתיים כדי למנוע סגירות עתידיות של בנקים. תחום החינוך היה חלק חשוב במיוחד בתוכנית הממשלתית. הוא הציע שהמדינה תיקח על עצמה מחצית מעול המימון של מערכת בתי הספר הציבוריים כדי להבטיח את המשך האיכות והשוויון בחינוך. הוא המליץ על מדיניות של "דלת פתוחה" באוניברסיטאות לכל בוגרי בתי הספר התיכוניים של המדינה כדי לקדם שוויון הזדמנויות לקבלת השכלה גבוהה. בנוגע לחובות המשכנתאות, האמין מרטין ששינויים בנוהלי העיקול צריכים להתבצע כדי לספק "מרווח נשימה" עבור החקלאים ובעלי הרכוש שהיו תחת איום של אובדן נכסיהם.
חודשי כהונתו הראשונים של מרטין בתפקיד הקבילו לפעילות הקדחתנית של הממשל הפדרלי. הוא יזם תוכניות רבות למאבק בשפל במדינה. מאבק פעיל וקונסטרוקטיבי נגד השפל אפיין את הממשל שלו, בניגוד גמור לפסיביות של המושל הקודם הארטלי. מרטין שאף ליצור משרות במקום לספק מענקים לתושבי המדינה. מיזם סכר גרנד קולי, שהחל בראשית 1933, היה אחד מהמיזמים המרכזיים שיצרו משרות. במרץ 1933, הקים בית המחוקקים, בדרבונו של מרטין, את נציבות אגן נהר קולומביה. ביוני אותה שנה, הוקצו 377,000 דולר מתוך איגרות החוב של עשרה מיליון דולר לטובת מיזם הסכר כדי להראות לממשלה הפדרלית שהמדינה רצינית בקשר אליו. הנשיא רוזוולט הקצה 63 מיליון דולר לבניית הסכר התחתון של הגרנד קולי. מרטין נכח בטקס הנחת אבן הפינה לסכר בספטמבר 1933, ובדצמבר 1935 הוא שפך את דלי הבטון הראשון בבנייתו. ביוני 1935 אישר רוזוולט בנייה של הסכר העליון עם יכולות הפקת אנרגיה הידרואלקטרית, ועד לתום תקופת כהונתו השנייה של מרטין כמושל, כבר ייצר הסכר חשמל. בטווח הארוך, סיפק הסכר חשמל לתעשייה ולמגורים, ומים להשקיה בכל אגן נהר הקולומביה. התועלת קצרת הטווח שלו הייתה חשובה באופן דומה עבור המדינה. המיזם סיפק תעסוקה מיידית לאלפים שנותרו מובטלים בתחילת השפל הגדול. מיזמי בנייה משמעותיים נוספים במהלך תקופת כהונתו של מרטין הקלו את עול האבטלה במדינה. ב-1940 הושלמה בנייתם של הגשר הצף על אגם וושינגטון (אנ') וגשר מצר טקומה, וגם בנייתם סיפקה משרות רבות למובטלים. המיזם השאפתני לנצל את מימי נהר קולומביה עם סכר בונוויל סיפק גם הוא משרות והגדיל את ייצור החשמל.
הישגי ממשל מרטין לא הוגבלו למיזמי בנייה פיזיים. העניין הרב שלו בחינוך הבטיח את המשך המימון והפיתוח של מערכת בתי הספר הציבוריים במדינה בזמן שגופי הממשל המקומיים לא הצליחו לספק תקציבים מתאימים, והמשך קיומה של המערכת היה בסכנה חמורה. מרטין גם דבק במחויבותו לחינוך הגבוה. על אף הקשיים הפיננסיים של התקופה, הוא תמך בתוכנית בנייה נרחבת בקולג' המדינתי של וושינגטון, תוכנית שהתאפשרה בזכות הכבוד והידידות שלו עם נשיא המוסד, א. א. הולנד. ממשלו של מרטין גם ארגן מחדש את מערכת הכבישים המדינתית, סלל כבישים חדשים ושיפץ כבישים קיימים כדי לספק משרות חדשות רבות. הוא גם ניהל את הארגון מחדש של משטרת התנועה המדינתית. עם תום תקופת היובש, הבטיחה מדינת וושינגטון לעצמה הכנסות נחוצות רבות באמצעות ארגון והפעלה של עסקים לממכר משקאות חריפים. מערכת הפיקוח על המשקאות הוקמה על ידי ממשלו של מרטין, והיא פועלת עד היום. התנהלותו מול הממשלה הפדרלית, גם אם הייתה מתוחה בזמנים מסוימים, הבטיחה למדינה חלק ניכר בסיוע של הניו דיל שהיה נחוץ לשיקום הכלכלי.
תקופת כהונתו השנייה
ב-1936 נבחר מרטין לתקופת כהונתו השנייה, לאחר שהביס בבחירות את המושל לשעבר הארטלי. הרוב שהוא גרף בבחירות אלו היה גבוה בהשוואה לבחירות הקודמות, ושוב גבוה יותר בהשוואה לרוב שקיבל הנשיא רוזוולט בבחירות לנשיאות בוושינגטון, וכך השתקף אמון העם בממשלו. המדיניות הכלכלית בתקופת כהונתו השנייה של מרטין כמושל המשיכה. ב-1940 הוא שאף להיבחר באופן חסר תקדים לתקופת כהונה שלישית, אך הובס בבחירות המקדימות על ידי הסנאטור לשעבר קלרנס דיל, שאף על פי שזכה בתמיכתו של מרטין בבחירות הכלליות, נוצח בהתמודדות צמודה על ידי הרפובליקני ארתור לנגלי.
קריירה פוליטית מאוחרת
הקריירה והשאיפות הפוליטיות של מרטין לא הסתיימו עם תום כהונתו כמושל. בפברואר 1944 הוא מונה לאייש כמחליף מושב בבית הנבחרים המדינתי של וושינגטון מטעם מחוז הבחירה החמישי, וכיהן בו במושב מחוקקים מיוחד. ב-1948 הוא שאף שוב להיבחר למשרת המושל והובס בבחירות המקדימות. ב-1950 הוא נבחר שוב למועצת העיר צ'יני.
חיים אישיים
ב-1907 נשא מרטין לאישה את מרגרט מאליגן, לשניים נולדו שלושה בנים. ב-1943 הם התגרשו, ושנה לאחר מכן נישא מרטין בשנית למרל ל. לואיס מספוקיין. הוא עזב את צ'יני והתיישב בדרום קליפורניה, אך ב-1946 התגרש בשנית. ב-1951 נשא מרטין לאישה את רעייתו השלישית, לו אקהארט, והם חיו בצ'יני עד למותו.
קלרנס מרטין נפטר בצ'יני ב-11 באוגוסט 1955. הוא נטמן בפארק הזיכרון פיירמונט שבספוקיין. על שמו נקרא אצטדיון האתלטיקה בקמפוס המרכזי של אוניברסיטת המדינה של וושינגטון בפולמן, שהוקם בזכות תרומה שניתנה ב-1972 על ידי בנו של מרטין, דן.[4][5]
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1683-1684.
קישורים חיצוניים
- קלרנס מרטין באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- קלרנס מרטין באתר העיר צ'יני (באנגלית)
- קלרנס מרטין באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- קלרנס מרטין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Steward, Edgar I. Washington, Northwest Frontier, Vol. II, New York: Lewis Historical Publications, Co., 1957, pp. 296–97
- ^ "Clarence Martin taking the state oath". Spokane Daily Chronicle. Washington. (photo). January 11, 1933. p. 1.
- ^ Spokesman Review, April 19, 1933 p. 3
- ^ Missildine, Harry (January 22, 1972). "It'll be 'Martin Stadium'". Spokesman-Review. p. 10.
- ^ Bond, Rowland (January 21, 1972). "$250,000 given WSU". Spokane Daily Chronicle. p. 1
38709687קלרנס מרטין