קלאימור
המונח קלאימור (מגאלית סקוטית: claidheamh mòr ,אנגלית: claymore או "חרב עצומה") מתייחס לאחד משני סוגי חרבות סקוטיות. הוא יכול להתייחס לחרב דו ידנית עם אבטח מוצלב ששימשה בעיקר את ההיילנדרים הסקוטים כשאבטחיה מופנים כלפי מטה, או חרב רחבה בעלת ניצב דמוי סל שאומצה במאה ה-16 על ידי הצבא הבריטי ועדיין נלבשת כחלק מהמדים המלאים של גדודים הסקוטים. המונח הוא גם מקור שמו של מוקש הנ"א M18A1 claymore.
הקלאימור הדו-ידנית (היילנדס)
-2.jpg)
הקלאימור הדו-ידנית היא חרב גדולה ששימושה העיקרי היה בימי הביניים ובתחילת העת החדשה. הסקוטים נעזרו בה בלוחמה השבטית וגם בעימותי גבול עם אנגליה בערך מ-1500 ל-1700 לספירה. הקרב האחרון הידוע בו שימשה הקלאימור נשק למספר רב של לוחמים היה הקרב על קיליקראנקי (Killiecrankie) ב-1689. היא הייתה קטנה במידת מה משאר החרבות הדו ידניות באותה תקופה. אורך הקלאימור הממוצע הוא בערך 140 ס"מ אורך כולל עם ניצב של 33 ס"מ ולהב של 107 ס"מ. משקלה בקירוב הוא 2.5 ק"ג. קלאימור שנעטת עם מדים רשמיים בדרך כלל מכילה גולת ניצב בצורת גלגל מכוסה באגוז בעל צורת סהר.
הקלאימור הרחבה
הגרסה העדכנית קצרה הרבה יותר, חד ידנית, ששימשה בעיקר את היחידות הסקוטיות ומספר קצינים בריטים מהמאה השבע עשרה והלאה, ואפילו שימשה במספר קרבות במלחמת העולם השנייה. היא מיוצרת גם עם להב חד צדדי וגם עם דו צדדי. בדרך כלל שקלה הקלאימור בין קילו לקילו וחצי עם להב רחב בסביבות 75 עד 90 ס"מ אורך. הניצב עוצב כסלסלה על מנת להגן על יד הלוחם בקרב. החרבות הסקוטיות דמויות הסלסלה מובדלות בדרך כלל משאר החרבות דמויות הסלסלה על ידי קטיפה בצד הפנימי של הסל (בדרך כלל אדומה) ולפעמים גם ציציות קישוט קשורות מגולת הניצב. חרב זו, כמו קרובת משפחתה השיאוונה האיטלקית, בדרך כלל באה עם מגן עגול. סוג זה של קלאימור ניתן לראות בריקודים סקוטים מסורתיים. חרב זו נענדת על ידי הגדודים המלכותיים של סקוטלנד בניגוד לחרבות הקצרות שעונדים שאר הקצינים בצבא הבריטי.
